פגז נפיץ פלסטי
פגז נפיץ פלסטי או מעיך הוא סוג של פגז הנורה מטנקים. בעבר שימש לירי נגד טנקים, אך עם התקדמות המיגון נעשה הנפיץ פלסטי לא יעיל נגד מטרות אלו ולכן כיום השימוש בו נעשה כנגד מבנים, חי"ר ורק"ם קל.
אופן פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פגז נפיץ פלסטי מורכב בעיקר מחומר נפץ פלסטי, מעטפת דקה ומרעום אחורי. בעת הפגיעה במטרה המעטפת נקרעת, וחומר הנפץ נמרח על המטרה בצורת דיסקה. המרעום האחורי יוזם את חומר הנפץ, שמתפוצץ בצמוד ללוח המיגון. הודות לקרבה הרבה למיגון, צורת ההמרחות של חומר הנפץ והכמות הרבה שלו, הפיצוץ יוצר גל הדף שנע דרך המיגון. גל ההדף אינו חודר את המיגון אלא גורם לפיצול חלקו הפנימי של המיגון לתוך המטרה. אפקט זה ידוע בשם "אפקט המפצל". הרסס שנוצר על ידי אפקט המפצל נע ופוגע בצוות ובמנגנוני המטרה. בנוסף לרסס המטרה מזדעזעת בצורה אלימה היכולה לגרום לפגיעה במנגנונים מכניים, הידראוליים ואלקטרוניים. בנוסף ליכולת נגד רק"ם, הנפיץ פלסטי יכול לשמש כנגד חי"ר ובניינים מכיוון שהוא מכיל כמות גדולה של חומר נפץ.
יתרונות וחסרונות בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יתרונות:
- רב תכליתיות - מסוגל להשמיד רכב קרבי משוריין, חיל רגלים ובניינים.
- יכולת החדירה אינה מותנית במהירות הפגיעה (חדירה על בסיס אנרגיה כימית ולא קינטית).
חסרונות:
- מעטפת הנפיץ פלסטי דקה ואינה עומדת במהירויות לוע גבוהות - דבר הפוגע בדיוק.
- פגז מיוצב סחרור, ולכן לא ניתן לירות פגז נפיץ פלסטי מתותחים חלקי קדח.
- אינו יעיל כנגד מיגון מודרני רב שכבתי או מרווח (כגון פלטות בזוקה).
- יעיל רק כנגד מיגון שעוביו אינו יותר מפי 1.5 מקוטר הפגז.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנפיץ פלסטי פותח על ידי הבריטי צ'ארלס דניסטון בורניי בשנות הארבעים המוקדמות של המאה ה-20. הפגז פותח לירי נגד ביצורים, אך במהרה התברר שהוא יעיל כנגד מיגון פלדה. הנפיץ פלסטי שימש במערב כתחמושת נ"ט עד לשנות השבעים כאשר מיגון הטנקים החל להיות חסין כלפי אפקט המפצל. בשנות השמונים החלו מדינות המערב לייצר תותחי טנקים חלקי קדח בקוטר 120 מ"מ והנפיץ פלסטי איבד את מקומו. למרות זאת צבאות הממשיכים להפעיל תותחי 105 מ"מ, כולל צה"ל, משתמשים בנפיץ פלסטי כנגד חי"ר ובניינים. לעומת זאת, הצבא הבריטי צייד את הטנקים שלו בתותחי 120 מ"מ סליליים כדי להמשיך להשתמש בנפיץ פלסטי.
