פונקציונליזם (אדריכלות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בניין ויינרייט בסנט לואיס, בתכנונו של לואיס סאליבן
בית מגורים בוויסנהוף, שטוטגרט, בתכנונו של לה קורבוזייה

באדריכלות, פונקציונליזם הוא עיקרון המנחה אדריכלים בעת תכנונו של מבנה, אשר מתבסס על המטרות אשר לשמן הוא מוקם. אדריכלות פונקציונליסטית מהווה בסיס למחלוקות מקצועיות, וקשורה בעיקר לאסכולת האדריכלות המודרניסטית.

המחלוקות בדבר מהותו של הפונקציונליזם האדריכלי מתחילות עוד בימיו של ויטרוביוס כאשר מתגלה המתח המובנה בין שלושת העקרונות האדריכליים: "שימושיות" "יציבות" ו"יופי" כבר בתחילתו של התכנון האדריכלי של מבנה.

למרות הניגוד לכאורה בין פונקציונליות ואסתטיקה של מבנה, הרי שרוב האדריכלים מנסים לשלב בין השניים ליצירת מבנים המשלבים את שלושת העקרונות הבסיסיים שנמנו, כלומר מבנים יפים ויציבים אשר ישרתו את היעוד אשר לשמו הוקמו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה העשרים טען האדריכל האמריקני לואיס סאליבן, ובהשפעתו גם האדריכל פרנק לויד רייט, כי ממדיהם של בניינים, צורתם וכל המאפיינים האחרים שלהם, צריכים להיגזר מתוך המטרה שלשמה הוקמו. העיצוב האדריכלי ויופיו של הבניין יווצרו באופן טבעי מתוך השגת המטרה השימושית שלו. בלשונו, "Form follows Function" כלומר, הצורה נובעת מהפונקציה-המטרה, שלשמה הוקם. לטענתו, אין סתירה בין בניה פונקציונלית לתוספות של עיטורים במבנה ובתנאי שיהיו עקביים עם הדרישות הפונקציונליות של היזם המקים של המבנה.

באמצע שנות השלושים החלה התייחסות לפונקציונליזם האדריכלי גם כאל השקפה אסתטית ולא רק כאל גישה עיצובית, ובעיקר בהקשר של הימנעות מתוספות קישוטיות.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסם של אנשי המקצוע המובילים וגם של האקדמיה לפונקציונליזם, התגלה כמזלזל ומקושר בעיקר לבניה מהירה וזולה עבור מבנים מסחריים בטעם רע.

האדריכל האמריקני פיליפ ג'ונסון טען במשך השנים כי לאדריכל אין כל אחריות פונקציונלית כלפי המבנה המתוכנן על ידו. כמעט כל האדריכלים המודרניים המובילים כגון פרנק גרי, ריצ'רד מאייר, ואיי אם פיי, טוענים כי הם עצמם מכפיפים את הפונקציונליות של מבנה בתכנונם לתפיסתם האומנותית.

אדריכלות-נוף פונקציונליסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדריכלות הנוף הפונקציונליסטית התפתחה במקביל לפונקציונליזם של המבנים. אדריכלי הנוף פיתחו חללי-נוף המשולבים בין מבני מגורים, אשר משמשים לפעילות פנאי ומפגשים חברתיים של התושבים בסביבה. בפרויקטים בקנה מידה גדול עלו הצעות לשילוב של גני-ירק פרטיים אשר בהם יגדלו התושבים חלק ממזונם, ובהקשר רחב יותר אף אזורים שלמים המשלבים מתחמי מגורים, פנאי ותעסוקה, המשולבים ביניהם.