פורדיזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פורדיזם הוא מונח שטבע אנטוניו גרמשי ככינוי גנאי למשטר הקורפורטיבי הקפיטליסטי בראשית המאה העשרים. גרמשי ביקש לתאר בביטוי "צורה אולטרה-מודרנית של ייצור ושל שיטות עבודה—כמו זו המוצעת על ידי המתקדמת ביותר מבין צורות העבודה האמריקניות, התעשייה של הנרי פורד". במפעל ייצור המכוניות היילנד פארק של פורד במדינת מישיגן הונהג ייצור על–פי עקרון הסרט הנע, כשכל פועל עוסק בייצור חלק קטן מן המכונית.

גרמשי טען כי הפורדיזם הוא השיטה שבאמצעותה מנסה הקפיטליזם להתמודד עם הנטייה האנדמית שלו, על–פי התאוריה המרקסיסטית, לנפילת שיעור הרווח. בכך ביקש גרמשי להסביר מדוע תורת הדלות הגוברת של מרקס לא התממשה ולא הביאה למהפכה הקומוניסטית במערב. לטענתו, מערכת הייצור הפורדיסטית פעלה תוך שילוב של כוח ושכנוע: לפועלים הוצע שכר עבודה ורמת חיים גבוהים יותר ועידוד לשמש קודם כל כצרכנים, ובתמורה היה עליהם לתפקד באופן מושלם כבורג צייתני בתוך מנגנון עבודה היררכי.

מודל הייצור הפורדיאני היה שלב במעבר מעבודת בעלי מלאכה לייצור המוני של מוצרים פשוטים, אחידים וזולים יחסית, כך שלקבוצה רחבה בהרבה של אנשים התאפשר לרוכשם. תרומתו העיקרית של פורד כאן הייתה הדגש על סטנדרטיזציה, עם מרכיבים סטנדרטיים, הליכי ייצור סטנדרטיים, דרישות מיומנות נמוכות וסטנדרטיות מפועלים ומוצר סטנדרטי. לצורך כך, פיתח פורד את פס הייצור הנע, שבו המפעיל ביצע בכל פעם משימה פשוטה אחת, החוזרת על עצמה, כשהרכיב עובר ממנו אל הפועל הבא. שיטה יעילה זו אפשרה להגדיל במידה ניכרת את פוריות העבודה של הפועלים והביאה לצניחה במחיר המכונית מ-780 דולר בשנת 1910 ל-360 דולר בשנת 1914, שנה אחרי הפעלת פס הייצור.

בגלל המונוטוניות והדרישה לריכוז מלא בעת העבודה, הייתה תחלופת העובדים במפעלי פורד גבוהה מאוד, דבר שגרם לו להפחית בארבעים אחוז את מספר שעות העבודה ולהגדיל את השכר לפועל פי עשרים וחמש (השכר לפועל פשוט לפני כינון מפעלי פורד היה פחות מחצי דולר ליום).

המכונית מודל טי של פורד הייתה הדגם המוכר ביותר של שיטת העבודה הפורדיאנית, אך בשנות השלושים כבר הועם זוהרה של השיטה נוכח שיטות ייצור ושיווק עדיפות של מתחרתה הגדולה של פורד, ג'נרל מוטורס. תחת הנהגתו של אלפרד פ. סלואן אורגנה ג'נרל-מוטורס במבנה הפוך לזה של פורד: עם כמה סדרות מודלים, משברולט ועד קדילק, ומבנה מנהלי מבוזר יותר, שבו המחלקות השונות בחברה תפקדו במובנים רבים כחברות עצמאיות. על פס הייצור, עם זאת, התנהלו שתי החברות באופן דומה למדי.

המודל הפורדיאני החל שוקע בשנות השישים וביתר שאת משנות השבעים אחרי ששיטות ייצור חדשות, חלקן על פי מודלים שהגיעו מיפן, הפגינו את היתרונות שיש לייצור גמיש ו'רזה' יותר, שבו פועל הייצור ממלא מגוון תפקידים רחב. המונח המתאר את הכלכלה היום הוא לרוב פוסט-פורדיזם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gramsci, Antonio. Selections from the Prison Notebooks. ed. Q. Hoare and G. N. Smith. New York: International Publishers, 1971.