פס ייצור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פס ייצור - שיטת ייצור המורכבת ממספר תחנות עבודה, שבכל אחת מהן, חלקים הניתנים להחלפה מוספים למוצר מסוים באופן עקבי, ולאחריה עובר המוצר לתחנה הבאה, על מנת ליצור בסוף התהליך מוצר סופי.

פס הייצור הוצג לראשונה על ידי אלי ויטני כדי ליצור מוסקטים (סוג של רובה) עבור ממשלת ארצות הברית. מאוחר יותר, הנרי פורד הציג את פס הייצור הנע במפעל "היילנד פרק פורד" על מנת לחסוך בהוצאות ולמסור מוצר סופי זול יותר.

ההיסטוריה של פס הייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד המאה ה-19, נהוג היה שאדם אחד או מספר אנשים, ייצרו את כל החלקים של מוצר מסוים לחוד, והרכיבו אותם למוצר יחיד, תוך עשיית שינויים קלים בחלקים כך שיתאימו ביחד. שיטה זו נקראת השיטה הבריטית לייצור. אלי ויטני פיתח את השיטה האמריקאית לייצור בשנת 1799, על ידי שימוש ברעיונות חלוקת העבודה וכוח הסבל ההנדסי, על מנת ליצור הרכבה מחלקים באופן עקבי. תהליך ההרכבה הקווי הזה, איפשר גם לעובדים שאינם מיומנים בהרכבת כל המוצר, לחבר חלקים אחדים למוצר מסוים. מכיוון שכל החלקים כבר יוצרו (בפס ייצור פשוט ודומה אחר), כל שהיה צריך לעשות הוא לחבר את החלקים יחדיו.

בתחילה, למוצרי עבודת יד לא הייתה דרישה לאיכות גבוהה, ולכן עיצובים שעוצבו בפס ייצור הצריכו עובדים מיומנים פחות ולכן יוצרו בעלות קטנה יותר. כל החלקים נעו על רצועה או שרשראות, והעובדים היו עומדים בשורה ומרכיבים את המוצרים. מכאן השם "פס ייצור". פסי ייצור מודרניים מורכבים לעתים מתלות הדדית מורכבת יותר.
בתחילת תקופת התעשייה, פס הייצור רץ בצורה חלקה, אך כאשר התחרות גברה, העובדים נאלצו לעבוד מהר יותר ולמשך יותר שעות, ובכך הגבירו את קצב תקריות הפציעה בעבודה. רבים מהעובדים לא אהבו את פס הייצור, שכן רובם לא חשו את שביעות הרצון מראיית המוצר הסופי, וכן הם היו מתוסכלים מתנאי העבודה המעייפים והלא-בטוחים. בגלל שהעובדים נאלצו לעמוד באותו המקום במשך זמן רב לחזור על אותה פעולה מאות פעמים ביום, הם סבלו לימים ממה שנקרא כיום פציעת מתח חוזרת.

פס ייצור של פורד, 1913

למרות שויטני היה הראשון להשתמש בפס הייצור בתקופת המהפכה התעשייתית, רעיון השימוש בחלקים ניתנים להחלפה לא היה חדש, אך השימוש בו היה מועט.

ההיסטוריה של פס הייצור הנע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנרי פורד התקין את פס הייצור הנע הראשון שהשתמש בסרט נע ביום ה-1 בדצמבר 1913, כאחד ממספר חידושים המיועדים לחסוך בהוצאות ולאפשר ייצור המוני. הרעיון היה שכלול והתאמה של שיטה אשר שימשה לעיבוד בשר בשיקגו, אילינוי. בדרך זו, בהבאת החלקים אל העובדים, נחסך זמן רב. שיטות הייצור של פורד התבססו על שני רעיונות עיקריים, הראשון פס הייצור והשני אחידות המוצר.

כיום מרבית פסי הייצור עבור להיות פסי ייצור אוטומטי, המשתמשים בכלים מעולם הרובוטיקה, תוכנה , ע"מ לייעל את תהליך הייצור ולחסוך בכוח אדם :

בין התחומים השונים ניתן למצוא :

מכונות מילוי

מכונות הזנה

מכונות פיקוק

מכונות סגירה /אטימה

מכונות שינוע

מכונות סוף הקו (אריזה למשלוח)

ומכונת בקרה ,

קיימים מספר חברות בארץ המתמחות בנושאים אלו ביניהן : אשרטק , תדביק ,ושמש אוטומציה

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]