פלקסוגרפיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גלופת הגומי בהדפסת הפלקסוגרפיה.

שיטת דפוס זו הינה תוצר של התפתחות דפוס הבלט, שיטה זו הותאמה למעשה לצורך בהדפסת מוצרים אשר אין אפשרות להדפיסם בעזרת שיטות אחרות בגלל עדינות החומרים אותם מדפיסים, בגלל הלחץ הרב שמופעל בזמן ההדפסה על המוצר המודפס. ההדפסה עצמה נעשית על ידי גלופה פולימרית, על בסיס חותמת משרד פשוטה. שיטת דפוס הפלקסוגרפיה הינה שיטת הדפסה על עיקרון ההדפסה הישירה, בא מודפס שטח ההדפסה בצורה ישירה מגלופה. המושג פלקסוגרפיה נגזר מתכונת גמישות גלופת הפולימר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת הדפסה זו קיימת כמאה שנה, תחילתה הייתה למעשה עם התגלות הצורך באוטומציה מכנית בעת הדפסות שהתבצעו בעזרת חותמות גומי.

הצורך ההולך וגובר בשיטה אוטומטית שתקל במידת הצורך על הדפסת כמויות גדולות. בתחילה בנו מתקן מכני עם גליל שהסתובב עליו הולבשו, בדרך כלל, חותמות שמזוהות עם מוצר או חברה מסוימים. כיום השיטה השתכללה גם בסוגי הגלופה וגם באיכויות הצבע. בעבר השיטה נחשבה לשיטה פחות איכותית בגלל איכות הגומי בעיקר. הגומי היה עשוי משרף, עובדה זו הקשתה על יכולות העיצוב בגומי. בשלב היציקה התהוו בועות קטנות אשר בשלב ההדפסה באו לידי ביטוי בחורים בהדפסה ובאיכות ירודה של הדפסה, כיום איכות ההדפסה בפלקסוגרפיה השתנתה, זאת בזכות המעבר מגלופה עשויה גומי אל פולימר מידעני מתקדם ומיציקה של תבנית אל יצור גלופה על ידי קרן לייזר ממוחשבת. בנוסף יצרו צבעים באיכות משתנה ובעלי תכונות משתנות ומתקדמות לצרכים השונים של עולם הדפוס.

תהליך ההדפסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר השתמשו בדפוס הפלקסוגרפיה בגלופת גומי, אותה היו יוצרים על ידי מיצוק הגומי אל תבנית מחומר פלסטי מוקצף בצורת הדמות המבוקשת, דרגת קשיותו הייתה נבחרת לפי סוג ההדפסה המבוקש. לאחר שהגומי מתיבש משחררים את גלופת הגומי הקשה מהתבנית. בעשור האחרון עם התפתחות טכנולוגית הלייזר השמוש בגלופת גומי כמעט ופסק וכעת תפס את מקומה של גלופת הגומי, גלופת הפולימר, גלופת הפולימר אשר דרגת קשיותו נבחרת לפי סוג העבודה נצרבת בפולימר על ידי קרן ליזר אשר רמת דיוקה ואיכותה עולה בעשרות מונים על גלופת הגומי שבה לעתים היו נוצרות בויות שהיו פוגעות באיכות ההדפסה. גלופת הגומי\הפולימר מודבקת על גליל הדפסה מסתובב, בעזרת מיכון אוטומטי הגלופה מקבלת צבע מגליל האנילוקס (שאריות צבע מנוגבות על ידי ה"ד"ר בלייד"). לאחר שהגלופה קיבלה צבע, הגליל ממשיך את תנועתו הסיבובית ומבצע הדפסה על המשטח המבוקש.

ישנם שני סוגי צבע עיקריים בדפוס הפלקסוגרפיה. לפי החומר ממנו עשוי משטח ההדפסה, בוחרים את סוג הצבע בו ישתמשו. הצבע הנבחר משפיע על גורמים שונים בתהליך ההדפסה, כמו סוג הפולימר,למשל. סוגי הפלקסו הם:

  • פלקסו מים (הידרוסט)-צבע על בסיס מים.
  • פלקסו סולבנט (אלכוהול) - צבע על בסיס סולבנטים (אלכוהול), פלקסו סולבנט דורש מרכיביי צבע נוספים ומורכבים יותר כדוגמת מעכבי יבוש ומדללים.

יתרונות הפלקסוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגמישות של גלופת הפולימר בפלקסוגרפיה מאפשרת הדפסה על מוצרים עדינים ובעלי מרקם שונה או משתנה, כלומר: חומר גמיש. ההדפסה מתאפשרת בגלל תכונות הפולימר ויכולתו של הפולימר להתאים עצמו למשטח עליו מדפיסים. בניגוד לגלופה קשה בדפוס בלט. בשיטת הפלקסוגרפיה ניתן להדפיס על מוצרים כגון: קרטון גלי, סוגי פלסטיק עדין, שקיות סופר, שקיות מלט ועוד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]