צמחי מעזבות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צמחי מעזבות או צמחים רודרליים (ruderal) הם צמחים חובבי חנקן או ניטרופילים (nitrophilic) ולכן גדלים על קרקעות העשירות בנוטריינטים[1], המצויות באזורים בהם נפוצה אשפה ציבורית. בתי גידול נפוצים הם צידי הדרכים, מעזבות, חלקות וגינות נטושות וגלי אשפה.
דוגמאות לצמחים שהינם צמחי מעזבות: חוחן הקרנס, גדילן מצוי, חרצית עטורה, ברקן ממשפחת המורכבים, סְיָגִית מבריקה ממשפחת הסוככיים, חֶלמִית מצויה, מָעוֹג כרתי ממשפחת החלמיתאים, חרדל ממשפחת המצליבים, הסִרְפָד ממשפחת הסרפדיים [2]. לפי ההגדרה לא נכללים בין הצמחים האלה צמחי תבואה.
הערות שוליים [עריכה]
לקריאה נוספת [עריכה]
- מיכאל זהרי, נופי הצומח של ארץ ישראל - סיורים מונחים ללימוד האקולוגיה של הצומח בארץ, הוצאת עם עובד - תל אביב, 1980
- מיכאל זהרי, מדריך חדש לצמחי ישראל, הוצאת ספרים עם עובד - תל אביב , 1986 - הדפסה אחת-עשרה
קישורים חיצוניים [עריכה]
- חלמית קטנת-פרחים - האוניברסיטה העברית צמחיית ישראל ברשת
- עמרם אשל, צמחים חובבי חנקן, סנונית
