קודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קודה ("זנב" באיטלקית; מ"קאודה" בלטינית, ראו להלן), במוזיקה, היא קטע המביא פרק ביצירה או יצירה נפרדת לכלל סיום באמצעות הרחבה. הקודה התפתחה מן האקורדים הפשוטים של קדנצה לצורה עצמאית ומשוכללת. בסדרה של וריאציות על נושא או ביצירה, הבנויה מרצף של נושאים בסדר קבוע, הקודה היא קטע, שניגודו לסיומי הווריאציות או הנושאים הנפרדים ברור דיו להבהיר את תפקידו כחותם את המכלול בסיום שלם.

סמל הקודה

בתיווי מוזיקלי משמש סמל הקודה, בדומה לסימן dal Segno, כסמן ניווט. סמל הקודה נראה כסריג מטרה, מוצאים אותו בעיקר בעיבודי מוזיקה פופולרית, והוא משמש כאשר היציאה מקטע חוזר נמצאת בתוך אותו קטע ולא בסיומו. ההוראה "לקודה" מציינת, שהנגן צריך לקפוץ אל קטע נפרד, המסומן בסמל זה.

צ'ארלס בורקהארט ‏‏(2005, עמ' 12)[1] גורס, שהסיבה לשכיחותן, ואפילו נחיצותן, של קודות היא, שבשיאו של החלק העיקרי של יצירה, "קטע מאומץ במיוחד", במקרים רבים פראזה מורחבת, הוא לעתים תוצר של "עיבוד רעיון עד לסיומו המבני". בנוסף הוא טוען כי יצירת כל התנופה הזו מחייבת בסיומה קודה, שתאפשר למאזין "להחזיר מבטו" אל היצירה עצמה, "לקלוט את כולה" ו"ליצור תחושת איזון".

קאודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאודה (Cauda, רבים Caudae), השורש הלטיני של קודה, משמשת בחקר קונדוקטוס (יצירה מימי הביניים לטקסט לטיני) של המאות ה-12 וה-13. הקאודה מתייחסת למליסמה (קישוט) ארוכה על אחת ההברות האחרונות של הטקסט, החוזרת בכל אחד מן הבתים. הקונדוקטי התחלקו על פי המסורת לשתי קבוצות, קונדוקטוס קום קאודה וקונדוקטוס סין קאודה (בלטינית: קונדוקטוס עם קאודה, קונדוקטוס ללא קאודה). בהתבסס על קיום המליסמה. הקאודה מספקת אפוא תפקיד סגירה וסיכום, בדומה לזה של הקודה המודרנית.

קודטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קודטה ("זנבנב" באיטלקית) ממלאת אותה מטרה כמו הקודה, אולם בקנה מידה קטן יותר, כחותמת קטע של יצירה ולא את היצירה בשלמותה. באופן טיפוסי, קודטה מסיימת את חלקי התצוגה (אקספוזיציה) והחזרה (רפריזה) ביצירה בצורת סונאטה, בהמשך לנושא השני (במודולציה לסולם שונה) או לנושא הסוגר (אם יש כזה). מכאן, שבתצוגה היא מופיעה בדרך כלל בסולם המשני, אבל בחזרה היא מופיעה בסולם הראשוני. הקודטה הרגילה מסתיימת בקדנצה מושלמת בסולם המתאים ובכך מאשרת את הטונאליות. אם יש חזרה על התצוגה, תחזור גם הקודטה, אבל לפעמים יש שינוי קל בסיומה, תלוי אם היא מובילה חזרה לתצוגה או אל קטעי הפיתוח.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏Burkhart, Charles. "The Phrase Rhythm of Chopin's A-flat Major Mazurka, Op. 59, No. 2" in Stein, Deborah (2005). Engaging Music: Essays in Music Analysis. New York: Oxford University Press, ISBN 0-19-517010-5.‏