קולנוע אמריקאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: נדרשת הגהה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
שלט העיר הוליווד

הקולנוע האמריקאי הוא מהמפותחים והמצליחים ביותר בעולם, ותעשיית הסרטים בארצות-הברית מפיקה כיום כ-300 סרטים בשנה. אף על פי שלא כל הסרטים האמריקאים מופקים בהוליווד, הפך המחוז המפורסם בלוס אנג'לס לשם נרדף לתעשיית הסרטים המקומית. לקולנוע האמריקאי נודעת השפעה רבה על הקולנוע העולמי מתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 ועד היום.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרת תמונות הסוס בתנועה של אדוארד מייברידג'

בשנת 1878 הציג הצלם האמריקני אדוארד מייברידג' לראשונה את שיטת הצילום החדשה שפיתח אשר הצליחה להפיק סדרת תמונות של סוס בתנועה אותם הוא צילם בפאלו אלטו שבקליפורניה באמצעות מערך של מצלמות סטילס אותם הוא הציב בשורה זה אחר זה. ההישג של מייברידג' הוביל ממציאים רבים לנסות וליצור התקנים דומים אשר יהיו מסוגלים ללכוד תנועה. בארצות הברית, תומאס אלווה אדיסון היה בין הראשונים אשר ייצר מכשיר מסוג זה.

ההקרנות הראשונות של סרטים בפני קהל גדול התבצעו בארצות הברית לרוב במהלך ההפסקות בין מופעי בידור שונים בהם של זמרים, להטוטנים, בדרנים וכדומה. בהמשך, יזמים שונים החלו להקרין ברחבי העולם את הסרטים אותם צילמו - באותה העת התפתחו סרטי הדרמה הראשונים. סרט הקולנוע האמריקאי הראשון אשר זכה להצלחה משמעותית היה "שוד הרכבת הגדול" (The Great Train Robbery) אשר בוים על ידי אדווין סטנטון פורטר.

עלייתה של הוליווד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמשך החלו להפתח אולפני סרטים ברובע שקט של העיר לוס אנג'לס שבקליפורניה בשם הוליווד. לפני מלחמת העולם הראשונה, הופקו הסרטים במספר ערים שונות בארצות הברית, אך ככל שתעשיית הקולנוע האמריקנית התפתחה החלו יוצרי הסרטים להימשך אל האזור הדרומי של קליפורניה, במיוחד בשל מזג האוויר הנוח אשר איפשר להם לצלם סרטים בחוץ במהלך כל עונות השנה, וכן בשל מגוון סוגי הנוף הקיימים באזור זה.

במהלך תחילת העשור הראשון של המאה ה-20, כאשר תעשיית הקולנוע עדיין הייתה בתחילת דרכה, מהגרים רבים, בעיקר יהודים, מצאו תעסוקה בתעשיית הקולנוע האמריקנית בעיקר משום שרבים מהם לא הצליחו להשתלב בתעשיות האחרות בשל אפליה אשר הייתה קיימת באותה העת במקומות העבודה האמריקאים כלפי האוכלוסייה היהודית בארצות הברית. בתחילה התקיימו בעיקר הקרנות הסרטים בתאטראות אשר זכו לכינוי "ניקלאודיאונים" (Nickelodeons), משום שמחיר הכניסה לסרט היה ניקל אחד בלבד (חמישה סנט). תוך מספר שנים, אישים כגון סמואל גולדווין, קרל לאמל (Carl Laemmle), אדולף צוקור (Adolph Zukor), לואי בי. מאייר (Louis B. Mayer), והאחים וורנר (הארי וורנר, אלברט וורנר, סם וורנר וג'ק וורנר) החלו לעסוק בהפקת סרטים. במהרה הם עמדו בראש אולפני הסרטים של תעשיית הקולנוע האמריקאית. ראשי האולפנים סללו בהמשך גם את הדרך עבור יוצרי סרטים רבים אשר היגרו לארצות הברית ממדינות אחרות על מנת לעבוד בתעשיית הקולנוע האמריקאית.

לאחר מלחמת העולם הראשונה הגיעו מאירופה יוצרי קולנוע שונים בהם הבמאים ארנסט לוביטש, אלפרד היצ'קוק, פריץ לאנג, וז'אן רנואר והשחקנים רודולף ולנטינו ומרלן דיטריך. הם הצטרפו לשורה ארוכה של שחקני קולנוע ילידי ארצות הברית אשר חלקם הגדול נהר לאזור דרום קליפורניה מאזור מערב ניו יורק לאחר שהוצגו בה הסרטים המדברים הראשונים.

עידן הזהב של הוליווד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ודי גארלנד בסצנה מתוך הסרט "הקוסם מארץ עוץ" (1939)

בשנות השלושים ושנות הארבעים, במהלך התקופה אשר זכתה לכינוי "עידן הזהב של הוליווד", הפיקו אולפני הסרטים בהוליווד בעיקר סרטי מערבונים, סרטי סלפסטיק, סרטי "פילם נואר", סרטים מוזיקליים, סרטי אנימציה מצוירים וסרטים ביוגרפיים. באותה העת אלפי אנשים הועסקו על ידי אולפני הסרטים - שחקנים, מפיקים, במאים, כותבים, פעלולנים, אנשי מלאכה וטכנאים. בבעלותם של אולפני הסרטים היו מאות בתי קולנוע בערים שונות ברחבי ארצות הברית בהם הוצגו הסרטים שלהם.

נקודת השיא של תעשיית הסרטים האמריקאית הייתה במהלך אמצע שנות הארבעים כאשר אולפני הקולנוע הפיקו באותה העת כ-400 סרטים בשנה אשר הוצגו בפני קהל של 90 מיליון צופים אמריקאים מדי שבוע.

סרטים בולטים במיוחד אשר הופקו במהלך תקופה זו כוללים את "הקוסם מארץ עוץ", "חלף עם הרוח", "מר סמית הולך לוושינגטון", "קזבלנקה", "אלו חיים נפלאים", "קינג קונג" ו"אורות הכרך".

דעיכת הכוח של האולפנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף שנות הארבעים של המאה ה-20 תם "עידן הזהב" של הוליווד בעקבות שני גורמים שונים:

  • חקיקת חוקים אנטי מונופוליסטיים אשר הפרידו בין פעילות הפקת הסרטים לעסקי הקרנות הסרטים.
  • תחילת עידן הטלוויזיה.

מספר הסרטים אשר הופקו ירד באופן ניכר, אפילו כאשר תקציב ההפקה הממוצע לכל סרט עלה באופן משמעותי וכתוצאה מכך התעשייה נאלצה לשנות את האסטרטגיה העסקית שלה. כתוצאה מהשינויים החלו האולפנים להתמקד בעיקר בהפקת תכני בידור אותם לא יכול היה המדיום הטלוויזיוני לספק לצופים - הפקות גדולות ומרהיבות. למרות שהטלוויזיה שברה את ההגמוניה שהייתה לתעשיית הקולנוע האמריקאית בענף הבידור האמריקאי, כתוצאה מכך חלו שינויים רבים אשר הועילו לתעשיית הקולנוע. הסיבה לכך היא משום שבמהרה דעכה דעת הקהל לגבי איכות התוכן הטלוויזיוני, בעוד שרבים החלו לראות בקולנוע לעומת זאת כמדיום אומנותי רציני יותר הראוי לכבוד.

בהמשך נעשתה חלוקה ברורה יותר של ההפקות הקולנועיות האמריקאיות: סרטי שוברי קופות וסרטים עצמאיים. מאותה העת האולפנים החלו למקד את מירב המשאבים בקומץ הפקות יקרות מאוד אשר יצאו לאקרנים מדי שנה על מנת לשמור על הרווחיות שלהם. בדרך כלל ההצלחה של שוברי הקופות מסתמכת על כך שלסרט מלוהקים צוות שחקנים "כוכבים" ושיהיה לו פרסום מאסיבי על מנת שהסרט יהיה מסוגל למשוך לאולמות הקולנוע קהל עצום. סרט שובר קופות מוצלח הוא סרט אשר הצליח למשוך קהל גדול מספיק כדי שעלויות ההפקה יתקזזו ושהרווחים יהיו נאים.

בנוסף לסרטי שוברי הקופות האולפנים תומכים גם מדי שנה בעשרות הפקות עצמאיות אשר מופקים בתקציבים נמוכים ולעתים קרובות באופן עצמאי ללא עזרת האולפן. סרטים אשר הופקו באופן זה, בדרך כלל שמים דגש על איכות מקצועית גבוהה במונחים של משחק, בימוי, תסריט ואלמנטים נוספים הקשורים בהפקה, בנוסף ליצירתיות וחדשנות.

התקופה המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות השבעים חל שינוי מהותי נוסף בתעשיית הקולנוע האמריקאית כאשר החלו להיכנס לתעשייה במאים צעירים אשר צמחו בבתי הספר לקולנוע ואשר למדו טכניקות אשר פותחו באירופה במהלך שנות השישים. במאים כמו פרנסיס פורד קופולה, ג'ורג' לוקאס, בריאן דה פלמה, מרטין סקורסזה, סטיבן ספילברג פיתחו את הז'אנרים והטכניקות הקולנועיות אשר היו קיימות עד אז ולעתים רבות הסרטים שלהם זכו לתשבחות רבות ולהצלחה קופתית רבה. קופולה, ספילברג ולוקאס נחשבים לבמאים בעלי השפעה רבה על המודל הנוכחי של סרטי שוברי הקופות האמריקאים, בעקבות ההצלחות הגדולות של סרטיהם "הסנדק", "מלתעות" ו"מלחמת הכוכבים". הסרטים הללו, אשר כל אחד מהם שבר את השיא הקופתי של כל הזמנים כאשר יצא לאקרנים, השפיעו על ההחלטה של האולפנים להתמקד אף יותר בניסיונות להפיק להיטי ענק קולנועיים.

מהפך מהותי נוסף אשר התרחש בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים היה כאשר דור במאים נוסף בהם ספייק לי, סטיבן סודרברג וקוונטין טרנטינו החיה מחדש את הקולנוע העצמאי האמריקאי עם סרטים כגון "עשה את הדבר הנכון", "סקס, שקרים ווידאוטייפ" ו"ספרות זולה". מבחינת בימוי, תסריט, עריכה, ואלמנטים קולנועיים נוספים, הסרטים הללו היו חדשניים, לעתים גסים, והצליחו להפריך את המוסכמות הקיימות של הקולנוע ההוליוודי עד אז. יתר על כן, ההצלחה הניכרת לה זכו בקופות הובילו לכך שהם זכו למעמד חשוב בתרבות הפופולרית האמריקאית והמחישו את היכולת הטמונה בסרטים העצמאיים אשר הופקו בתקציבים נמוכים לזכות להצלחה מסחרית רבה.

עליית שוק הווידאו הביתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות השמונים ושנות התשעים התרחשה התפתחות משמעותית נוספת. בעקבות עליית הפופולאריות של שוק סרטי הווידאו נפתחה בפני האולפנים הזדמנות להגדיל את הרווחים שלהם באופן משמעותי על ידי השכרתם או מכירתם של סרטי קולנוע שונים אשר זכו לתשבחות רבות לאורך השנים על אף שכשלו בקופות כאשר יצאו לראשונה לאקרנים.

פרסי קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולפני קולנוע בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסטיבלי קולנוע בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישים בולטים בקולנוע האמריקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוצרי סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנים ושחקניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]