קוד מנצ'סטר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קוד מנצ'סטר (מאנגלית: Manchester encoding) הוא שיטת מיתוג להעברת מידע ספרתי (סיביות) בקו תקשורת אלקטרוני.
מידע ספרתי מועבר באמצעות רצף אותות שכל אחד מהם מייצג אחת משתי הסיביות האפשריות, 0 או 1. בקידוד פשוט של הסיביות, אות אחיד מסוים מייצג את 0, ואות אחיד אחר מייצג את 1. כאשר משודר רצף של סיביות זהות, כלומר רצף של סיביות 0 או רצף של סיביות 1, נוצרת בעיה במקלט, בקידוד בינארי, להסתנכרן על המעברים בין הסיביות, משום שמגיע אליו אות ארוך רצוף המייצג את הסיבית הזהה. להתגברות על בעיה זו ועל בעיית בלבול בין 0 ל-1 (בגלל מתחים דומים) נוצר קוד מנצ'סטר.
בקוד מנצ'סטר כל סיבית מיוצגת באמצעות אות בשתי רמות, כך שהמעבר באמצע כל סיבית יוצר פולס שעון במקלט, ומאפשרים לו להסתנכרן בקלות עם המשדר. במקום מצב שבו רמה גבוהה מייצגת 1 ורמה נמוכה מייצגת 0, בקוד מנצ'סטר 1 מיוצג על ידי רמה גבוהה שלאחריה רמה נמוכה, ו-0 מיוצג על ידי רמה נמוכה שאחריה רמה גבוהה - בכל חצי מחזור של זמן (CLOCK) חל שינוי של אות המידע המקודד.
יתרון הקידוד בקוד מנצ'סטר הוא שיש בו יש פחות טעויות בהעברת המידע בהשוואה לקודים אחרים. הבדל זה נובע מכך שקוד מנצ'סטר מיצג אחד לוגי כרמת אות חיובי ואפס לוגי מיוצג על ידי רמת אות שלילית בניגוד לקודים אחרים שמתייחסים לרמות של חיובי ואפס(אדמה).
חסרון של קידוד זה הוא שנדרש רוחב פס כפול, מכיוון שהפולסים בחצי מהרוחב.
