קרב מפרץ טאי-או
 | ||||||||||||||||||
| במרכז: אנדרטת קרב טאי-או בבית הקברות בהונג קונג | ||||||||||||||||||
| תאריך הסכסוך | 4 באוגוסט 1855 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | מפרץ טאי-או (Tai O), הונג קונג | |||||||||||||||||
| קואורדינטות | 22°16′02″N 113°51′00″E / 22.2672°N 113.85°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון בריטי-אמריקאי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
 | ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
_photograph_NH_48102.jpg)
קרב מפרץ טַאי-אוֹ (באנגלית: Battle of Tai-O Bay) אירע ב־4 באוגוסט 1855 והיה התנגשות ימית יוצאת דופן בין אוניות מלחמה של ציי בריטניה וארצות הברית לבין ג'ונקות מלחמתיות של פירטים סיניים. הקרב אירע במפרץ טאי-או (אנ') בהונג קונג ומטרתו לחלץ בכוח אוניות סוחר שנפלו בשבי הפירטים. הכוח הבריטי-אמריקאי הכה את שודדי הים באחד מן הקרבות הגדולים האחרונים בין ציי הפירטים הסיניים לציי המערב. הוא גם היה הפעולה הצבאית המשותפת הראשונה של כוחות בריטיים ואמריקאיים.[1][2][3]
הרקע לקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלא כמו באוקיינוס האטלנטי ובים הקריבי, שבהם הודברה הפירטיות כמעט לגמרי עד 1830, שודדי הים במימי אסיה המשיכו לפעול כפי שעשו זה מאות שנים. פירטים סיניים ויפניים נלחמו אלו באלו ללא הפוגה לאורך אזורי החוף של סין, וב-1855 הגיע למאות מספר בסיסי הפירטים לאורך החוף הסיני. כאשר תקפו הפירטים אוניות סוחר, יצאו אוניות מלחמה של מדינות המערב להילחם בהם.[4] בספטמבר 1855 תקפו ספינות פירטים מקוּלן שבהונג קונג (Coulan, Kuhlan) ארבע אוניות סוחר שלוו על ידי אוניית המשוטות החמושה "איגלט" (HMS Eaglet) ולקחו אותן בשבי. סלופ הקיטור המדחפי הבריטי אה"מ "ראטלר", שהשתייך לתחנת הצי של איי הודו המזרחית וסין (אנ'), נשלח לחלץ את האוניות משביין.[2][3]
אה"מ "ראטלר" מצאה את הפירטים בנמל קוּלָן, אך מאחר שהייתה אוניית מדחף לא יכלה להתקרב אל המים הרדודים ועזבה את המקום. היא יצאה לנמל הונג קונג כדי לבקש את עזרת אוניית הצי האמריקאי "פַּאוּאֶטֵן" (USS Powhatan) (אנ'), פריגטת קיטור מדחפית של אסקדרון איי הודו המזרחית (אנ') בפיקוד קומודור ויליאם ג' מק-קלוני (McCluney), ואת סיועה של אוניית הקיטור "איגלט". על "ראטלר" פיקד קומודור ויליאם פלוז (Fellowes), וצוותה מנה 180 קצינים ומלחים. מספר אנשי הצוות של "איגלט" אינו ידוע. היא הייתה אוניית משוטות מסחרית חמושה, שנחכרה על ידי הצי לשירות בשנים 1855–1857 כדי לגרור כלי שיט בריטיים במים רדודים.[2][3]
הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-4 באוגוסט הגיעה "איגלט" למפרץ טאי-או כשהיא גוררת אחריה לפחות שש סירות-שירות מגדלים שונים, ובהן מלחים וחיילי צי בריטיים ואמריקאיים. כל סירה הייתה חמושה בהוביצר או בתותח. הבריטים הבחינו ראשונים בג'ונקת סוחר שניסתה להימלט מן המפרץ, וסירת השירות (מסוג פינאס) של "ראטלר" וסירת השירות (מסוג קאטר) של "פאואטן" נשלחו לעצור אותה. דקות אחר כך, כאשר הפינאס והקאטר נעלמו מן העין, הבחינו מפקדי הכוח הבריטי-אמריקאי באוניות הפירטים, ארבע-עשרה ג'ונקות גדולות ועשרים ושתיים קטנות יותר. כ-1,500 פירטים מילאו את הספינות, שהיו חמושות בתותחים קטנים. כמו כן נמצאו במפרץ שבע אוניות סוחר שנפלו בשבי, מרביתן ג'ונקות סיניות. למראה האויב המתקרב החלו מחצית מהג'ונקות להימלט והנותרות נשארו על עומדן והתכוננו לקרב.[2][3]
ג'ונקות הפירטים פתחו באש כבדה על הבריטים והאמריקאים, אך רוב כדורי התותחים החטיאו וחלפו מעל "איגלט" והסירות החמושות. כשהגיע כוח המשלוח לטווח ירי, החלו הסירות להשיב אש והטביעו שש ג'ונקות. עם התקצרות המרחק, כשהלחימה ניטשה מטווח קרוב, ניתקה "איגלט" את סירות השירות ואנשיהן פשטו על סיפוני הג'ונקות. ארבע עשרה מהן הוכרעו בקרב פנים אל פנים תוך התנגדות עזה והועלו באש אחר כך. שבע ספינות הסוחר שוחררו משביין, אך שתיים ניזוקו קשה והועלו באש אחר כך.[2][3]
בקרב הושמדו ארבע עשרה ג'ונקות גדולות ושש קטנות יותר, שש עשרה אחרות נמלטו. לפי ההערכות נהרגו, טבעו או נפצעו בקרב 500 פירטים. כ-1,000 פירטים נלקחו בשבי. אבידות האמריקאים היו שישה פצועים וחמישה הרוגים מתוך כ-100 איש. לבריטים היו כמה פצועים וארבעה הרוגים.[2][3] אנדרטה להנצחת הנופלים והקרב הוקמה בהפי ולי (Happy Valley) בהונג קונג (אנ'), אשר הועברה לימים לבית הקברות של הונג קונג (אנ').[2][3][5]
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Clowes, W. Laird. The Royal Navy: a history from the earliest times to the present. London, Sampson, Low, Marston and Co., 1897. Vol 6, pp. 389–390. Digitized copy in Internet Archive.
- Colledge, J. J. & Warlow, Ben. Ships of the Royal Navy. London: Chatham, 1969, rev. edition 2006.
- Waley-Cohen, Joanna. The culture of war in China: Empire and the military under the Qing Dynasty. I.B. Tauris, 2006.
- Wombwell, A. James. The Long War Against Piracy: Historical Trends. Fort Leavenworth, Kansas: Combat Studies Institute Press, 2010.
