ראש ממשלת ניו זילנד

ראש ממשלת ניו זילנד
איוש נוכחי	כריסטופר לקסון
תאריך כניסה לתפקיד	27 בנובמבר 2023
דרכי מינוי	מינוי על ידי המושל הכללי של ניו זילנד
תחום שיפוט	ניו זילנד
מעון	מעון ראש הממשלה, ולינגטון
מושב המשרה	ולינגטון
משך כהונה קצוב	"על פי רצון הוד מלכותו" (כל עוד נהנה מתמיכת הרוב בפרלמנט של ניו זילנד)
ייסוד המשרה	7 במאי 1856
איוש ראשון	הנרי סואל
	www.primeminister.govt.nz

ראש ממשלת ניו זילנד (באנגלית: Prime Minister of New Zealand, במאורית: Te Pirimia o Aotearoa) הוא ראש הרשות המבצעת של ניו זילנד. ראש הממשלה מכהן בתפקידו עקב היותו מנהיג המפלגה או מנהיג הקואליציה שזוכה לתמיכת הרוב של הפרלמנט של ניו זילנד. מ-27 בנובמבר 2023 מכהן בתפקיד כריסטופר לקסון.

התואר "ראש הממשלה" הופיע לראשונה בנוסח החוק הניו זילנדי ב-1873, אך במקור כונה ראש הממשלה "המזכיר הקולוניאלי" (Colonial Secretary) או "השר הראשון" (First Minister). ב-1869 שונה שם התפקיד ל-Premier, אך גם תואר זה לא היה בשימוש זמן רב וב-1901 שונה באופן רשמי לתואר הנוכחי Prime Minister, על ידי ריצ'רד סדון במהלך תקופת כהונתו בתפקיד. מאז הכרזתה של ניו זילנד כדומיניון ב-1907, נעשה שימוש בתואר "ראש הממשלה" באופן בלעדי.

תפקידים וסמכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-Beehive ("הכוורת"), מקום מושב הממשלה בוולינגטון

תפקידיו של ראש ממשלת ניו זילנד לא מוגדרים באופן רשמי, עקב היותם מבוססים על מוסכמה חוקתית (constitutional convention) ולא על חקיקה מסוימת. על פי מוסכמות חוקתיות אלה, ראש הממשלה הוא מנהיג הקבינט ותפקידו לתאם את פעולותיו.

המוסכמות החוקתיות מתייחסות לראש הממשלה כאל "ראשון בין שווים". ראש הממשלה אכן מחזיק באמת בתפקיד הבכיר ביותר בממשל של ניו זילנד, אך הוא נדרש לדבוק בכל ההחלטות שמתקבלות בקבינט. יכולתו המעשית של ראש הממשלה לתת הוראות ישירות, מוגבלות מאוד. רוב הסמכויות של התפקיד נובעות מאמצעים אחרים כמו:

היכולת לקבוע את סדר היום של הקבינט, ולפיכך להחליט על הנושאים שיעלו לדיון.
היכולת למנות ולפטר שרים. היקף יכולתו של ראש הממשלה להפעיל סמכות זו משתנה על פי המפלגה שהוא עומד בראשה. מפלגת הלייבור של ניו זילנד, למשל, בוחרת את שרי הממשלה מטעמה בהחלטות ועידת המפלגה ומשאירה בידיו של ראש הממשלה את חלוקת התיקים בין השרים שנבחרו בוועידה.
סמכותו של ראש הממשלה נובעת בעיקר מהיותו מנהיג המפלגה הגדולה. מעמד זה נותן לו את הסמכות כלפי הכפופים לו יותר מאשר היותו ראש הממשלה.

ראש הממשלה יכול להחליט על עריכת בחירות חדשות על ידי ייעוץ למושל הכללי של ניו זילנד לפזר את הפרלמנט. המושל הכללי רשאי לסרב לבקשה כזאת אם קודם לכן איבד ראש הממשלה את אמון הפרלמנט בהצבעה, אך עד היום לא עשה אף אחד מהמושלים הכלליים שימוש בסמכותם זאת.

משרת ראש הממשלה, כמו משרותיהם של שאר השרים, הן מינוי של המושל הכללי "על פי רצון המלך". יחד עם זאת, החוקה מגדירה את הצורך של ראש הממשלה לקבל את תמיכת רוב חברי הפרלמנט. מבחינה היסטורית, משמעות הדבר היא שראש הממשלה הוא מנהיג המפלגה הגדולה בפרלמנט.

סמכויות בלעדיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לראש הממשלה ארבע סמכויות שרק הוא המחזיק בהן. סמכויות אלו נוגעות לעצות שהוא נותן למלך ניו זילנד.

רק ראש הממשלה יכול לייעץ למלך על זהות המועמדים לתפקיד המושל הכללי של ניו זילנד. מתוקף סמכות זו, למעשה ראש הממשלה הוא זה שממנה את המושל הכללי.
רק ראש הממשלה מוסמך להחליט על פיטוריו של המושל הכללי, כל עוד הוא נהנה מתמיכת הרוב בפרלמנט (סמכות זו לא הופעלה מעולם).
ראש הממשלה מייעץ למלך בנוגע לתיקון מכתבי הרשאה.
ראש הממשלה מייעץ למלך בנוגע להענקת אותות כבוד (למעט כיבודים שהם מתנה אישית של המלך).
ראש הממשלה הוא יושב ראש ועדת הקבינט לביטחון לאומי של ניו זילנד.

סגן ראש הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – סגן ראש ממשלת ניו זילנד

במהלך חמישים השנים האחרונות, נוצר תפקידו של סגן ראש הממשלה. בדרך כלל מחזיק סגן ראש הממשלה את אחד מהתיקים הבכירים בממשלה ובהיעדרו של ראש הממשלה או כשנבצר ממנו למלא את תפקידו, הוא מכהן כראש הממשלה בפועל. בדרך כלל סגן ראש הממשלה הוא חבר אותה מפלגה שראש הממשלה עומד בראשה, אך כלל זה אינו מחייב. בממשלות קואליציוניות, נהוג להציע למנהיג המפלגה השנייה בגודלה בקואליציה, את התפקיד.

זכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש הממשלה מקבל סיוע מ"משרד ראש הממשלה והקבינט" (Department of the Prime Minister and Cabinet). ראש הממשלה מתגורר במעונו הרשמי (Premier House) ברחוב טינאקורי בוולינגטון. עם בחירתו לתפקיד מוצמד לשמו של ראש הממשלה התואר The Right Honourable לכל ימי חיו.^[1] משכורתו של ראש הממשלה ותשלומי הגמלאות שלו נקבעים על ידי גוף שהוסמך לכך בחוק.

ראש הממשלה מאובטח בידי שירות ההגנה הדיפלומטי של משטרת ניו זילנד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהנחה שהנרי סואל הוא ראש הממשלה הראשון של ניו זילנד, 38 גברים ונשים כיהנו בתפקיד זה מאז תחילתו. כמה מהאישים שכיהנו בתפקיד עשו זאת במספר תקופות כהונה בלתי רצופות, כשאת השיא למספר הפעמים שבו כיהן אותו אדם בתפקיד ראש הממשלה, חולקים ויליאם פוקס והארי אטקינסון, שכל אחד מהם כיהן בתפקיד ארבע פעמים. ראש הממשלה שכיהן בתקופת הכהונה הארוכה ביותר הוא ריצ'רד סדון, שכיהן בתפקיד 13 שנים. ראש הממשלה הראשון, הנרי סואל, כיהן בתקופת הכהונה הקצרה ביותר, 13 ימים (למעשה תקופת כהונתו השלישית של אטקינסון ארכה שבעה ימים בלבד, אך בסך הכול כיהן אטקינסון יותר מסואל). הצעיר מבין כל האישים שכיהנו בתפקיד היה אדוארד סטפורד, שבעת שהחל לכהן בתפקיד, ב-1856, הוא היה בן 37. המבוגר ביותר מבין ראשי הממשלה היה וולטר נאש, שכאשר נבחר לתפקיד ב-1957, הוא היה בן 75.

ניו זילנד היא אחת הארצות היחידות בעולם שבראש הרשות המבצעת שלה כיהנו שתי נשים והיא אחת משתי הארצות היחידות בעולם (השנייה היא סרי לנקה) שבה כיהנו שתי נשים בתפקיד ראש הממשלה אחת אחרי השנייה. האישה הראשונה בתפקיד הייתה ג'ני שיפלי, שנבחרה לתפקיד ב-1997 והשנייה הייתה הלן קלארק, שהחליפה אותה ב-1999.

מושבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הפיכתה למושבה ב-1841 נשלטה ניו זילנד ישירות על ידי מושל, שמונה על ידי משרד המושבות. ממשל עצמי החל להיות בניו זילנד ב-1853, לאחר חקיקתו של חוק חוקת ניו זילנד על ידי הפרלמנט הבריטי ב-1852 ולאחר שהפרלמנט של ניו זילנד התכנס לראשונה ב-24 במאי 1854.

נסיבות יצירתו של תפקיד ראש ממשלת ניו זילנד שנויות במחלוקת. השימוש במילים "ראש הממשלה" (prime minister), כמונח המתאר את נושא תפקיד זה, החל בפרלמנט הראשון והתייחס לג'יימס פיצג'רלד ולתומאס פורסיית'. לשניים לא היו תארים רשמיים. אך בכל אופן בשלב זה לא היה לניו זילנד עדיין שלטון עצמי ולפיכך, לא ניתן להגדיר אותם כראשי ממשלה במובן המקובל של המילה.

האדם הראשון שמונה באופן רשמי לתפקיד זה היה הנרי סואל, שהרכיב ממשלה עם תחילת כהונתו של הפרלמנט השני. למרות תפקידו הרשמי, תארו המעשי היה "מזכיר קולוניאלי" תפקיד שניתן להשוות אותו לתפקיד שר הפנים. ליורשו בתפקיד, ויליאם פוקס, ניתן גם תואר רשמי, אך לא היה זה תואר המזכיר הקולוניאלי. רק בימיו של ראש הממשלה השישי, פרדריק ולד, החל להיות מוזכר תפקיד מנהיגותי ממשי, Premier. יורשו של ולד, אדוארד סטפורד, שינה לזמן קצר את הגדרת התפקיד ל"השר הראשון" (First Minister), אך זה שונה חזרה על ידי פוקס כאשר זה נבחר מחדש לתפקיד. מנקודת זמן זו והלאה, היה התואר Premier המונח המקובל. לקראת סוף המאה ה-19 החל המונח ראש הממשלה (Prime Minister) לעלות כאלטרנטיבה מקובלת למונח Premier והראשון שהשתמש כמעט אך ורק בתואר זה היה ריצ'רד סדון. יורשו של סדון, ויליאם האל-ג'ונס, נבחר באופן רשמי כראש הממשלה. מאז זהו המונח היחיד בשימוש.

בתחילה פעלו ראשי הממשלה כיועצים למושל. מצב זה החל להשתנות במהלך כהונתו של אדוארד סטפורד. סטפורד היה נפגש עם שריו וקיבל החלטות מחוץ למסגרת הרשמית של "המועצה המנהלת של ניו זילנד" (Executive Council of New Zealand), וכך יצר את הקבינט (Cabinet of New Zealand). סטפורד גם התעמת עם המושל בנוגע לשליטה בענייניהם של המאורים, ובסופו של דבר הוכנס נושא זה לתחום אחריותו של ראש הממשלה. ההרחבה הבאה בסמכויותיו של ראש הממשלה התרחשה במהלך כהונתו של ג'ון באלנס שכיהן בראשית שנות התשעים של המאה ה-19, אז קיבל ראש הממשלה את היכולת להגביל את אורכם של המינויים למועצה המחוקקת (הבית העליון).

דומיניון וממלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1907 העביר הפרלמנט הצהרה שהכריזה על ניו זילנד כעל "הדומיניון של ניו זילנד" (Dominion of New Zealand). מהלך זה הוביל להגדרתו מחדש של תפקיד המושל כמושל הכללי, ולצמצום סמכויותיו. כתוצאה מכך, הורחבו סמכויותיו של ראש הממשלה פעם נוספת.

ב-1967 מינתה המלכה אליזבת, על פי הצעתו של קית' הוליאוק את סר ארתור פוריט לתפקיד המושל הכללי הראשון שהיה יליד ניו זילנד.

עד לכהונתה של הלן קלארק, היה מקובל שחברים בכירים ברשות המחוקקת, ברשות המבצעת וברשות השופטת, כולל ראש הממשלה, ימונו כחברים במועצה המלכותית, ובתוקף מינוי זה הם זכו לתואר Right Honourable. נוהג זה לא המשיך מאז, במקביל לביטול הענקתם של תוארי האבירות בניו זילנד, החל משנת 2000. ג'ון קי מהמפלגה הלאומית, שנבחר כראש הממשלה ב-2008, דאג להחזרתם של התארים הללו אך יותר לא בוצעו מינויים למועצה המלכותית. לפיכך קיבל קי רק את התואר The Honourable.^[2] ב-3 באוגוסט 2010 העניקה המלכה אליזבת לראש הממשלה, למושל הכללי, ליושב ראש הפרלמנט ולנשיא בית המשפט העליון את התואר Right Honourable עם מינויים. החלטה זו לא נוגעת לכאלו שכיהנו בעבר בתפקידים אלו.^[3]

ראשי ממשלת ניו זילנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר	שם (שנות חיים)	מפלגה	תחילת כהונה	סיום כהונה
1	הנרי סואל (1879-1807)	ללא שיוך פוליטי	7 במאי 1856	20 במאי 1856
2 (כהונה ראשונה)	ויליאם פוקס (1893-1812)	ללא שיוך פוליטי	20 במאי 1856	2 ביוני 1856
3 (כהונה ראשונה)	אדוארד סטפורד (1901-1819)	ללא שיוך פוליטי	2 ביוני 1856	12 ביולי 1861
2 (כהונה שנייה)	ויליאם פוקס (1893-1812)	ללא שיוך פוליטי	12 ביולי 1861	6 באוגוסט 1862
4	אלפרד דומט (1887-1811)	ללא שיוך פוליטי	6 באוגוסט 1862	30 באוקטובר 1863
5 (כהונה ראשונה)	פרדריק ויטאקר (1891-1812)	עצמאי	30 באוקטובר 1863	24 בנובמבר 1864
6	פרדריק ולד (1891-1823)	ללא שיוך פוליטי	24 בנובמבר 1864	16 באוקטובר 1865
3 (כהונה שנייה)	אדוארד סטפורד (1901-1819)	ללא שיוך פוליטי	16 באוקטובר 1865	28 ביוני 1869
3 (כהונה שלישית)	ויליאם פוקס (1893-1812)	ללא שיוך פוליטי	28 ביוני 1869	10 בספטמבר 1872
3 (כהונה שלישית)	אדוארד סטפורד (1901-1819)	ללא שיוך פוליטי	10 בספטמבר 1872	11 באוקטובר 1872
7	ג'ורג' ווטרהאוס (1906-1824)	ללא שיוך פוליטי	11 באוקטובר 1872	3 במרץ 1873
2 (כהונה רביעית)	ויליאם פוקס (1893-1812)	ללא שיוך פוליטי	3 במרץ 1873	8 באפריל 1873
8	ג'וליוס ווגל (1899-1835)	ללא שיוך פוליטי	8 באפריל 1873	6 ביולי 1875
9	דניאל פולן (1896-1813)	ללא שיוך פוליטי	6 ביולי 1875	15 בפברואר 1876
8 (כהונה שנייה)	ג'וליוס ווגל (1899-1835)	ללא שיוך פוליטי	15 בפברואר 1876	1 בספטמבר 1876
10 (כהונה ראשונה)	הארי אטקינסון (1892-1831)	ללא שיוך פוליטי	1 בספטמבר 1876	13 באוקטובר 1877
11	ג'ורג' גריי (1898-1812)	לא ידוע	13 באוקטובר 1877	8 באוקטובר 1879
12	ג'ון הול (1907-1824)	עצמאי	8 באוקטובר 1879	21 באפריל 1882
5 (כהונה שנייה)	פרדריק ויטאקר (1891-1812)	עצמאי	21 באפריל 1882	25 בספטמבר 1883
10 (כהונה שנייה)	הארי אטקינסון (1892-1831)	ללא שיוך פוליטי	25 בספטמבר 1883	16 באוגוסט 1884
13	רוברט סטאוט (1930-1844)	המפלגה הליברלית	16 באוגוסט 1884	28 באוגוסט 1884
10 (כהונה שלישית)	הארי אטקינסון (1892-1831)	ללא שיוך פוליטי	28 באוגוסט 1884	3 בספטמבר 1884
13 (כהונה שנייה)	רוברט סטאוט (1930-1844)	המפלגה הליברלית	3 בספטמבר 1884	8 באוקטובר 1887
10 (כהונה רביעית)	הארי אטקינסון (1892-1831)	ללא שיוך פוליטי	8 באוקטובר 1887	24 בינואר 1891
14	ג'ון באלנס (1893-1839)	המפלגה הליברלית	24 בינואר 1891	27 באפריל 1893 (מת בעת כהונתו)
15	ריצ'רד סדון (1906-1845)	המפלגה הליברלית	1 במאי 1893	10 ביוני 1906 (מת בעת כהונתו)
16	ויליאם האל-ג'ונס (1936-1851)	המפלגה הליברלית	21 ביוני 1906	6 באוגוסט 1906
17 (כהונה ראשונה)	ג'וזף וורד (1930-1856)	המפלגה הליברלית	6 באוגוסט 1906	12 במרץ 1912
18	תומאס מקנזי (1930-1854)	המפלגה הליברלית	28 במרץ 1912	10 ביולי 1912
19	ויליאם מאסי (1925-1856)	המפלגה הרפורמיסטית	10 ביולי 1912	10 במאי 1925 (מת בעת כהונתו)
20	פרנסיס בל (1936-1851)	המפלגה הרפורמיסטית	14 במאי 1925	30 במאי 1925
21	גורדון קואטס (1943-1878)	המפלגה הרפורמיסטית	30 במאי 1925	10 בדצמבר 1928
17 (כהונה שנייה)	ג'וזף וורד (1930-1856)	המפלגה המאוחדת	10 בדצמבר 1928	28 במאי 1930
22	ג'ורג' פורבס (1947-1869)	המפלגה המאוחדת	28 במאי 1930	6 בדצמבר 1935
23	מייקל ג'וזף סאבג' (1940-1872)	מפלגת הלייבור	6 בדצמבר 1935	27 במרץ 1940 (מת בעת כהונתו)
24	פיטר פרייזר (1950-1884)	מפלגת הלייבור	1 באפריל 1940	13 בדצמבר 1949
25	סידני הולנד (1961-1893)	המפלגה הלאומית	13 בדצמבר 1949	20 בספטמבר 1957
26 (כהונה ראשונה)	קית' הוליאוק (1983-1904)	המפלגה הלאומית	20 בספטמבר 1957	12 בדצמבר 1957
27	וולטר נאש (1968-1882)	מפלגת הלייבור	12 בדצמבר 1957	12 בדצמבר 1960
26 (כהונה שנייה)	קית' הוליאוק (1983-1904)	המפלגה הלאומית	12 בדצמבר 1960	7 בפברואר 1972
28	ג'ק מרשל (1988-1912)	המפלגה הלאומית	7 בפברואר 1972	8 בדצמבר 1972
29	נורמן קירק (1974-1923)	מפלגת הלייבור	8 בדצמבר 1972	31 באוגוסט 1974 (מת בעת כהונתו)
30	ביל רולינג (1995-1927)	מפלגת הלייבור	6 בספטמבר 1974	12 בדצמבר 1975
31	רוברט מולדון (1992-1921)	המפלגה הלאומית	12 בדצמבר 1975	26 ביולי 1984
32	דייוויד לאני (2005-1942)	מפלגת הלייבור	26 ביולי 1984	8 באוגוסט 1989
33	ג'פרי פאלמר (נולד ב-1942)	מפלגת הלייבור	8 באוגוסט 1989	4 בספטמבר 1990
34	מייק מור (2020-1949)	מפלגת הלייבור	4 בספטמבר 1990	2 בנובמבר 1990
35	ג'ים בולגר (נולד ב-1935)	המפלגה הלאומית	2 בנובמבר 1990	8 בדצמבר 1997
36	ג'ני שיפלי (נולדה ב-1952)	המפלגה הלאומית	8 בדצמבר 1997	5 בדצמבר 1999
37	הלן קלארק (נולדה ב-1950)	מפלגת הלייבור	5 בדצמבר 1999	19 בנובמבר 2008
38	ג'ון קי (נולד ב-1961)	המפלגה הלאומית	19 בנובמבר 2008	12 בדצמבר 2016
39	ביל אינגליש (נולד ב-1961)	המפלגה הלאומית	12 בדצמבר 2016	26 באוקטובר 2017
40	ג'סינדה ארדרן (נולדה ב-1980)	מפלגת הלייבור	26 באוקטובר 2017	25 בינואר 2023
41	כריס היפקינס (נולד ב-1978)	מפלגת הלייבור	25 בינואר 2023	27 בנובמבר 2023
42	כריסטופר לקסון (נולד ב-1970)	המפלגה הלאומית	27 בנובמבר 2023