בית עליון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חותם סנאט ארצות הברית, המשמש כבית העליון ברשות המחוקקת האמריקאית

בית עליון הוא אחד משני בתי מחוקקים (השני הוא בית תחתון), במדינות בהן הרשות המחוקקת מורכבת משני בתים (להבדיל ממדינות בהן בית מחוקקים יחיד מהווה את הרשות המחוקקת).

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרך כלל לבית העליון יש את המאפיינים הבאים:

  • לבית העליון פחות כוחות אלקטוראליים מאשר לבית התחתון, והוא יכול רק להשהות את החקיקה ולא לבטל חקיקה של הבית התחתון.
  • הבית העליון אינו יכול להתחיל בהליך חקיקה, אלא רק להמשיך הליך חקיקתי שהחל בבית התחתון. כמו כן לבית העליון אין סמכות וטו מוחלטת על חקיקת הבית התחתון, וישנם מנגנונים באמצעותם הבית התחתון עוקף את סמכויות הוטו של הבית העליון.
  • בשיטה נשיאותית, לבית העליון סמכויות העברה מסמכות של הנשיא בהליך של הדחה, לאחר שהבית התחתון הורה על תחילת הליך זה.
  • יש מדינות בהן חברי הבית העליון אינם נבחרים בבחירות כלליות אלא ממונים לבית העליון מכוח תוארי אצולה שברשותם.
  • במדינות פדרליות, הבית העליון מייצג את נציגי המדינות השונות על בסיס שיוויוני בין המדינות, ולא על בסיס גודל האוכלוסייה של המדינות.
  • אין יחס ישר בין מספר חברי הבית העליון והבית התחתון. במדינות פדרליות, מספר חברי הבית העליון קטן מאלה של הבית התחתון. במדינות בהן המושב בבית העליון הוא בזכות תוארי אצולה, מספר חברי הבית העליון גדול ממספר חברי הבית התחתון.

סמכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית העליון נחשב לבית בעל סמכויות ייעוץ או סמכויות שינוי ההחלטות של הבית התחתון - ועל כן לרוב אין לו סמכות להתחיל בהליך חקיקתי או סמכות לעצור הליך חקיקתי לאורך זמן. אין לבית העליון, לרוב, סמכויות פיקוח על הרשות המבצעת. כך לדוגמה יכול בית הלורדים לעכב חקיקה בתחום שאינו תחום תקציבי עד שנה, אך לא להטיל עליה וטו לחלוטין. בתקופת העיכוב יכול הבית התחתון לתקן את החקיקה.

בארצות הברית לבית העליון (הסנאט של ארצות הברית) סמכות ייחודית לאשרר אמנות בינלאומיות.

בחירות או מינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדינות שונות חברי הבית העליון אינם נבחרים לחברות בבית זה אלא ממונים (בדרך כלל על ידי ראש הממשלה). מטרת מינויים אלה - ליצור בית מחוקקים של מומחים בתחומם, או של אזרחים שתרמו למדינה בצורה יוצאת דופן, אולם לא יוכלו להיבחר בבחירות פוליטיות. כך לדוגמה, חברי סנאט קנדה ממונים על ידי מלכת קנדה בהמלצת ראש ממשלת קנדה. בשיטות בהן המינויים מקובלים היו לרוב המינויים מועברים בירושה (בית הלורדים בבריטניה עד שנת 1998, ובית החברים ביפן עד ביטולו בשנת 1947).

במדינות הפדרליות של ימינו נבחרים חברי הבית העליון בידי ממשלות המדינות השונות - כך הדבר בבונדסראט הגרמני, וכך היה הדבר בסנאט ארצות הברית עד התיקון ה-17 לחוקת ארצות הברית בשנת 1913. בארצות הברית של ימינו ובאוסטרליה נבחרים חברי הבית העליון ישירות על ידי תושבי המדינות השונות, והבית העליון נועד לייצג את המדינות השונות על בסיס שיוויוני ולא על בסיס גודל אוכלוסיית המדינות.

ביטול הבית העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדנמרק, שבדיה, ונצואלה, ניו זילנד ופרובינציות קוויבק , נובה סקוטיה, אי הנסיך אדוארד, מניטובה וניו ברנזוויק בקנדה בוטלו בתי המחוקקים העליונים ואומצה שיטה של בית מחוקקים אחד. במדינת נברסקה שבארצות הברית בוטל דווקא הבית התחתון (בשנת 1934), ונותר רק הבית העליון כבית מחוקקים אחד. במדינת קווינסלנד שבאוסטרליה בוטל הבית העליון בשנת 1922.

שמות הבית העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונחים מקובלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונחים ייחודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]