שמירה (חסידות)
שמירה הוא מטבע שאדמו"רים נוהגים לחלק לחסידיהם לשם שמירה מעין הרע. היו מי שצירפו מטבע למטבע ויצרו מהם חפצים דוגמת גביעים וחפצי קודש נוספים.
המנהג של "שמירות" ייחודי לתנועת החסידות, ונפוץ בעיקר בחצרות החסידים לבית רוז'ין[1]. בעבר היה נהוג שבעת ביקור החסיד אצל הצדיק היה נותן "פדיון" או "פדיון נפש" והצדיק מברך ומייעץ לו. החסיד מוסר עם הפדיון "קוויטל" ובו שמו ושם אמו ומבקש עזרה, הצלחה או שמירה. נהוג היה שהחסיד הכין מראש מטבע שנמסר לאדמו"ר וכשנגע בו קיבל המטבע סגולה של שמירה מעין הרע. כיום מקובל שהאדמו"ר מעניק לחסידיו מטבע שהוכן מראש לשימוש זה.[2]
למטבעות שקבלו את הברכה היו שמות שונים כגון "שמירה" או "שמירות קודש" ולעתים גם "שמורות קודש"[3]. (ראו תמונה מצורפת) היו חסידים שבעת שהצטברה אצלם כמות מספקת של מטבעות מסרו אותם לצורף על מנת להתיכם וליצור מהם כלי קודש. המצוי שבהם היה גביע כסף לשימושי מצווה, קידוש והבדלה.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בת שבע אידה גולדמן, החפץ הטקסי החסידי, 2007, עמ' 210, 219-220
- ^ הדלקת נרות חנוכה וחלוקת מטבעות ברכה אצל האדמו"ר ממישקולץ, באתר כיכר השבת, 31 בדצמבר 2019
- ^ 'שמורות' ככל הנראה משום שבהגייה האשכנזית שהייתה מקובלת בגליציה, חיריק ושורוק נהגים באותו אופן.