Constraint-induced aphasia therapy
טיפול אפאזיה בשיטת אילוץ מותנה (באנגלית: CIAT - Constraint-induced aphasia therapy) היא שיטת שיקום לנפגעי אפאזיה שמשפרת את תפקוד הדיבור ברמה הנוירו-פיזיולוגית אצל נפגעי שבץ מוחי ובפגיעות נוספות של מערכת העצבים המרכזית. מטרת השיטה היא לעודד מטופלים עם אפאזיה להתמקד בערוצי התקשורת שאינם בשימוש אצלם.
חולי אפאזיה, אשר הערוץ המילולי פגוע אצלם, משתמשים לעיתים קרובות בערוץ התקשורתי הנגיש להם ביותר, לדוגמה, ציור או שימוש במחוות גוף. בשיטת טיפול זו מאלצים את המטופלים להימנע משימוש בערוץ התקשורתי שהוא בגדר "ברירת המחדל" עבורם. מנגד, מעודדים אותם להשתמש בערוצי תקשורת חלופיים, כגון המילולי, בהם לא עושים מספיק שימוש או לא עושים שימוש כלל[1]. זאת כדי לעודד את אימון ושיקום הערוץ המילולי הפגוע.
תהליך הטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]
טיפול CIAT מתבצע בדרך של חילופי מידע בין מטופלים שונים או בין מטופל ומטפל. דו-שיח, כדוגמה לאינטראקציה מילולית בה המאזין אינו יודע מה הדובר הולך להגיד. בטיפול, שיטה זו מיוצגת כאינטראקציה טיפוסית בין דוברים. התקשורת במצב זה מתבססת על היכולת להפקת משפטים פועליים. הפועל משמש לתיאור פעולות, אירועים או מצבים, וכן מספק מידע על זמן התרחשות, ומשך ההתרחשות.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיטת הטיפול מותנה האילוץ (באנגלית Constraint Induced Therapy CIT) היא שיטת טיפול בתחום השיקום הנירולוגי אשר פותחה בתחילה כדי לטפל בחולים עם פגיעות מוטוריות כרוניות בעקבות שבץ מוחי ונקראה שיטת טיפול לתנועה מותנה אילוץ[2] (באנגלית, CIMT או Constraint Induced Movement Therapy (אנ')). רציונל השיטה מתבסס על תיאורית ה-hypothesis Learned non-use[2]. על פי תאוריה זו, בשלבים הראשונים לאחר אירוע מוחי, החולה מפצה על הקושי בשימוש באיבר הפגוע (לדוגמה: יד ימין) באמצעות שימוש מוגבר באיבר הבריא (לדוגמה: היד הנגדית, שמאל). לטענת תומכי הטיפול, פיצוי זה מעכב את השיקום של האיבר הפגוע. על פי תאוריה זו, כדי להפחית התנהגויות פיצוי ועל מנת לאמן את האיבר הפגוע, יש להגביל את תנועת האיבר הבריא. באופן זה האיבר הפגוע מאולץ לפעול, ובכך מעודד את תהליך ההחלמה[3].
מאחר שנראתה הצלחה בטיפולים המוטוריים בשיטת ההפקה המאולצת (CIMT), הן ברמה התפקודית והן ברמה הנוירו-פיזיולוגית, הותאמה השיטה גם לטיפול שפתי בחולי אפאזיה לאחר שבץ מוחי. כך נוצרה שיטת CIAT. בטיפול זה שמרו על שלושה עקרונות מרכזיים הקיימים גם בשיטת CIMT: הגבלת שימוש באסטרטגיות פיצוי המאלצת שימוש בערוצי התקשורת הפגועים, רמת מורכבות שפתית עולה בהתאם לשיפור ביכולות המטופל, ואינטנסיביות הטיפול (טיפול יומי של מספר שעות).
עקרונות מנחים לשיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השיטה מתבססת על ארבעה עקרונות מנחים:
- היפותזת ה'לא בשימוש' (אנ'), הסוברת כי יש להפעיל את האיבר הפגוע שאינו בשימוש, וכן למנוע אסטרטגיות פיצוי באמצעות הגבלת האיבר הבריא.
- אימון אינטנסיבי.
- רמת קושי עולה בהתאם ליכולות המטופל.
- הקשר רלוונטי לעולמו האישי של המטופל על מנת לעודד הכללה של הטיפול לחיי היום יום[4].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Marcus Meinzer, Amy D. Rodriguez, Leslie J. Gonzalez Rothi, First decade of research on constrained-induced treatment approaches for aphasia rehabilitation, Archives of Physical Medicine and Rehabilitation 93, 2012-01-01, עמ' S35–45 doi: 10.1016/j.apmr.2011.06.040
- ^ 1 2 Edward Taub, Gitrenda Uswatte, Thomas Elbert, New treatments in neurorehabilitation founded on basic research, Nature Reviews. Neuroscience 3, 2002-03-01, עמ' 228–236 doi: 10.1038/nrn754
- ^ E. Taub, G. Uswatte, R. Pidikiti, Constraint-Induced Movement Therapy: a new family of techniques with broad application to physical rehabilitation--a clinical review, Journal of Rehabilitation Research and Development 36, 1999-07-01, עמ' 237–251
- ^ Friedemann Pulvermüller, Marcelo L. Berthier, Aphasia therapy on a neuroscience basis, Aphasiology 22, 2008-06-01, עמ' 563–599 doi: 10.1080/02687030701612213
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.