Revolver (אלבום)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svgהמונח "Revolver" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אקדח תופי.
Picto infobox music.png
Revolver
The beatles-Revolver.jpg
אלבום אולפן מאת הביטלס
יצא לאור 5 באוגוסט 1966
הוקלט 6 באפריל-21 ביוני 1966, אולפני אבי רוד
סוגה רוק, רוק פסיכדלי, רוקנ'רול, פרוטו פרוג
אורך 34:59
חברת תקליטים קפיטול, פרלופון, EMI
הפקה ג'ורג' מרטין
כרונולוגיית הביטלס
Rubber Soul
‏(1965‏)
Revolver
‏(1966‏)
A Collection of Beatles Oldies
‏(1966‏)

האלבום Revolver (אקדח תופי) הוא אלבומה השביעי של להקת הביטלס. האלבום יצא לאור ב־5 באוגוסט 1966 ומסמן את המשך נסיונותיהם של חברי להקת הביטלס בסגנונות מוזיקליים חדשים, גישות חדשות לעיבוד מוזיקלי, כלים וצלילים חדשים, לולאות צליל וצלילים מהופכים, ועוד. האלבום זכה עם צאתו להצלחה רבה, וכבש את מצעדי המכירות בבריטניה, ארצות־הברית ומקומות אחרים בעולם. עטיפת האלבום עוצבה על ידי הבסיסט והצייר קלאוס פורמן, ידידם של חברי הלהקה מתקופת המבורג (1960-62).

Revolver היה המשך למספר מגמות בולטות בעבודתה של הלהקה. הראשונה הייתה המעבר מעיבודים והקלטות המבוססים בעיקר על נגינת ארבעת חברי הלהקה, לעיבודים מורכבים יותר, שהתבססו על נגינת כלי מיתר (Eleanor Rigby), קרן יער (For No One), חצוצרות (Got to Get You Into My Life), וכלים נוספים. מגמה בולטת אחרת הייתה שימוש רב בקטעי מוזיקה מנוגנים לאחור, לולאות החוזרות על עצמן של צלילים, הקלטה דרך פילטרים ובדרכים ייחודיות, נגינה לאחור, וכדומה. רוב האפקטים המיוחדים האלו שולבו בשירי הלהקה בעקבות העניין הרב שגילה מקרטני בטכניקות חדשות ושימוש בסרטי הקלטה, אך שימשו בעיקר בשירים שכתב לנון (כמו I'm Only Sleeping או Tomorrow Never Knows). מגמה בולטת שלישית באלבום הייתה דומיננטיות הולכת וגוברת של מקרטני בתוך הלהקה, כשהולך ומתבלט ההבדל בסגנון ההלחנה בין לנון ומקרטני.

כתיבה והשראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר "אלינור ריגבי", נכתב על ידי מקרטני והיה הראשון בסדרה של שירים סיפוריים של מקרטני, בהם עסק בסיפור חייהן העגום של דמויות בדיוניות. עיבודו של השיר היה מהפכה בעיבוד שירי רוקנ'רול, כאשר כלל נגינת רבייעית כלי קשת ושירה בלבד.

מקרטני המשיך ותרם את השיר "For No One", המלווה וכולל קטע סולו של קרן יער בנגינת אלן סיוויל. לנון שיבח מאוחר יותר את מילותיו של שיר זה, כפי שעשה גם ביחס ל"אלינור ריגבי". תרומה חשובה נוספת של מקרטני לאלבום הייתה השיר "Got to Get You into My Life". השיר נכתב, לפי עדותו של מקרטני, על גילוי המריחואנה בחייו.‏[1] עיבוד תפקידי כלי הנשיפה בשיר זה וההכלאה בין סגנון המזכיר תזמורות "ביג בנד" והפזמון במבנה בלוזי היו אחד ממקורות ההשראה למוזיקת הפאנקי שהתפתחה מאוחר יותר. תרומה חשובה נוספת של מקרטני הייתה הבלדה "Here, There, and Everywhere", הגדושה מהלכים הרמוניים מעודנים ומבריקים.‏[2] שתי התרומות הנוספות של מקרטני היו השיר "Good Day Sunshine" ו-"Yellow Submarine", שנכתב כשיר ילדים והותאם למנעד הקולי של מבצעו, רינגו סטאר.

השיר "I'm Only Sleeping" היה תרומתו של לנון. ראשיתו של סולו הגיטרה המנוגן לאחור בטעות של טכנאי, שהפך את סרט ההקלטה. האריסון למד לנגן את תפקיד הגיטרה בסדר הפוך, כשמאוחר יותר הצטרף אליו גם מקרטני, ועם היפוך הסרט הושמעה נגינת הגיטרה בסדר תווים נכון, כשצלילי הגיטרה מהופכים. לנון הסביר, מאוחר יותר, כי הרעיון עלה במוחו בטעות, כאשר היה תחת השפעת מריחואנה, אף כי בפועל כלל לא השתתף בהקלטה בה 'התגלה' האפקט. לנון תרם שיר נוסף, "She Said She Said", העמוס נגינת גיטרות והוסיף אליהם את השירים "And Your Bird Can Sing" ו-"Dr. Robert".

כשרון ההמצאה של חברי הלהקה הגיע לשיאו דווקא בשיר הראשון מן האלבום שהוקלט, "Tomorrow Never Knows", של לנון. השיר, ששמו בא לו ממשחק מילים טיפוסי של רינגו סטאר, התבסס במילותיו על "ספר המתים הטיבטי". לנון ביקש לשמוע בשיר שירתם של עשרת אלפים נזירים טיבטיים ומקרטני וטכנאי ההקלטות ג'ף אמריק עמלו על יצירת האפקט באמצעות הקלטות של גיטרות הפוכות, קולות מהופכים ולולאות של צלילים. שימוש ייחודי נעשה גם באופן הקלטת קולו של לנון, כך שיישמע מרוחק ומהדהד. לשיר ולאווירתו הייתה השפעה ניכרת על המוזיקה הפסיכדלית בשנים הבאות.

פריצתו של ג'ורג' האריסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום סימן פריצה משמעותית ראשונה של ג'ורג' האריסון כמלחין, כאשר בפעם הראשונה זכה לשלב שלושה שירים מפרי עטו באלבום של הלהקה. הביטלס בחרו לפתוח את האלבום בשיר "Taxman", בו תינה האריסון את העובדה שהכנסותיה של הלהקה מוסו בשיעור של 95 אחוזים ("אם חמישה אחוז נראה לך עלוב ודל - תגיד תודה שאני משאיר לך משהו בכלל"). השיר מאזכר ישירות את ראשי הממשלה ממפלגת השמרנים (אדוארד הית') והלייבור (הרולד וילסון). סולו הגיטרה בשירו של האריסון - סולו המושמע גם בסיום השיר - מנוגן דווקא על ידי מקרטני. האריסון תרם לאלבום גם את השיר "I Want to Tell You" ואת "Love You To", שלחנו מערבי, אך הוא מלווה בנגינת סיטאר.

כותרת האלבום ועיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם האלבום, כמו האלבום שלפניו (Rubber Soul) הוא משחק מילים, שמתייחס לאקדח תופי ובנוסף מזכיר את סיבובי התקליט כאשר מנוגן. חברי הלהקה התלבטו רבות לפני שנבחר השם לאלבום. לפי ספרו של ברי מיילס, הכותרת המקורית שארבעת חברי ההרכב בחרו הייתה "Abracadabra", אך השם נגנז מכיוון שלהקה אחרת כבר השתמשה בו. לנון הציע את השם "ארבע הצלעות של משולש הנצח", סטאר הציע כבדיחה את השם : "After Geography" כמשחק מילים לאלבומם של האבנים המתגלגלות – "Aftermath". הלהקה המשיכה להתחבט בין שמות רבים עד שבמהלך מסע ההופעות שלהם ליפן ביוני-יולי 1966 נבחר פה אחד השם "Revolver".

עטיפת האלבום עוצבה ואוירה על ידי הבסיסט והצייר הגרמני – קלאוס פורמן, ידידם של הביטלס מתקופתם בהמבורג, גרמניה. פורמן שילב אלמנטים של רישום וקולאז' ביחד עם תמונות שצילם בעצמו ותמונות שצילם הצלם רוברט ויטאקר (Robert Whitaker).

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום נחשב לאחד הגדולים בהיסטוריה של הרוק. בשנת 1997, לפי סקר "המוזיקה של המילניום" שבוצע על ידי העיתון הבריטי גרדיאן, נבחר כאלבום השלישי הכי מוצלח בכל הזמנים. בשנת 2001, ערוץ המוזיקה VH-1 בחר באלבום כטוב בכל הזמנים. האלבום קיבל דירוג זהה בשנת 2002, מקוראי מגזין המוזיקה רולינג סטון. כמו כן, ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים, קיבל האלבום מקום שלישי, כאשר מקדימים אותו ברשימה האלבומים "סרג'נט פפר" והאלבום -"Pet Sound" של להקת The Beach Boys. האלבום כונה כ"נקודת השיא האישית של כל אחד מחברי הביטלס, שמתחברות יחדיו ליצירת אלבום מושלם". ביחד עם "סרג'נט פפר" נחשב האלבום כמסמל את שיא תקופת היצירה של הביטלס.

רשימת הרצועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל השירים נכתבו על ידי ג'ון לנון ופול מקרטני, למעט אם צוין אחרת.

רצועה שירה מובילה אורך
צד ראשון
1. Taxman (ג'ורג' האריסון) ג'ורג' האריסון 2:39
2. Eleanor Rigby פול מקרטני 2:08
3. I'm Only Sleeping ג'ון לנון 3:02
4. Love You To (ג'ורג' האריסון) ג'ורג' האריסון 3:01
5. Here, There and Everywhere פול מקרטני 2:26
6. Yellow Submarine רינגו סטאר 2:40
7. She Said She Said ג'ון לנון 2:37
צד שני
1. Good Day Sunshine פול מקרטני 2:10
2. And Your Bird Can Sing ג'ון לנון 2:02
3. For No One פול מקרטני 2:01
4. Doctor Robert ג'ון לנון 2:15
5.I Want to Tell You (ג'ורג' האריסון) ג'ורג' האריסון 2:30
6. Got to Get You Into My Life פול מקרטני 2:31
7. Tomorrow Never Knows ג'ון לנון 2:57

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי ספרו של ברי מיילס – Paul McCartney : Many Years from Now.
  2. ^ ראו למשל ניתוחו של אלן פולאק