דוד הלפרין
דוד הלפרין (ברומנית: David Halperin) היה רבה של בוקרשט ובנו של רב העיר הראשון.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
דוד נולד בבוקרשט. אביו היגר מהונגריה לבוקרשט לאחר שנת 1800, ונתמנה לרב הראשון שהוכר על ידי שלטונות נסיכות ולאכיה. בנו, דוד, נבחר לתפקיד רב הקהילה של בוקרשט בשנת 1834, תחת שלטונו של אלכסנדרו גיקה. תוארו של דוד הלפרין היה "הרב של בוקרשט והסביבה". הוא ידע עברית, רומנית ויוונית מודרנית ונחשב למלומד.
בתקופת כהונתו של דוד הלפרין הקהילה היהודית של בוקרשט הייתה מפולגת לשתי סיעות שהתקוטטו ללא הפסק ושלחו קובלנות, האחת נגד רעותה, אל השלטונות. ב-1856, כשהלפרין נואש מלהשלים עם הסיעה המתנגדת לו, נסע אל קונסטנטינופול, כדי להתלונן בפני הווזיר הגדול (ולאכיה הייתה כפופה לאימפריה העות'מאנית) ולקח איתו את החוזה שנחתם בינו ובין הקהילה היהודית ומסמכים נוספים, כדי להציגם בפני השלטונות העות'מאניים. במקום בו התארח בקונסטנטינופול, נגנבו ממנו מסמכיו ובלעדיהם לא יכול היה להציג את עמדתו, לכן נשאר שם עד מותו, בעוד רעיתו ממתינה לו בבוקרשט.
במקומו של דוד הלפרין בחרה הקהילה היהודית של בוקרשט את עויזר מנדל, מברלאד, כדי שישמש כממלא מקום.