קונסטנטינופול
קוֹנְסְטַנְטִינוֹפּוֹל (יוונית: Κωνσταντινούπολη, לטינית: Constantinopolis), כלומר , "עירו של קונסטנטינוס". במקורות ובדפוסים העבריים נקראה בווריאנט קושטנדינא (נכתב גם: קושטאנדינא, קושטנטינא, קושטאנטינא, קושטנטינה, קושטאנטינה), ובקיצור קושטא או קוסטא. שמה נותר קונסטנטינופול עד 1453 עם כיבוש העיר על ידי הכוחות העות׳מאנים שהסבו את שמה ל"איסטנבול". קונסטנטינופול נשאר הכינוי הנפוץ בשפה המדוברת, עד 1923 עם כינון הרפובליקה הטורקית.
תוכן עניינים |
הקמת העיר [עריכה]
ראשיתה של העיר הייתה בתור התנחלות יוונית שהוקמה במאה השביעית לפנה"ס ונקראה ביזנטיון. ב-324 העביר הקיסר הרומי קונסטנטינוס הגדול את בירת האימפריה הרומית מרומא לביזנטיון, הרחיבה ופיארה וחנך אותה מחדש בשנת 330 לספירה, כבירתה החדשה של האימפריה הרומית, או כ"רומא החדשה", (Nova Roma), כפי שביקש לכנותה. מאז חנוכתה המחודשת נודעה בשם קונסטנטינופוליס.
על מנת להשוות את מעמדה של קונסטנטינופוליס לזה של רומא נקט קונסטנטין בצעדים הבאים:
- טביעת מטבע זהב (נוֹמיסמָה) הדומה למטבעות הרומאיות. מהמאה ה-6 נוספו על מטבעות אלו סמלים נוצרים כמו צלב ופורטרט של ישו.
- הענקת אדמות ופריבילגיות למשפחות סנאטוריות
- ייבא אומנים, ארכיטקטים וסוחרים מרומא
- נתן לחם לבנאים, על פי מורשת רומית
- בנה את היפודרום קונסטנטינופול (קירקוס) ובו התבצעה חלוקת לחם יומית (במאה ה-6 הוחלף הלחם במרק)
- בנה את העיר על 7 גבעות בדומה ל-7 הגבעות של רומא
- הקיף את העיר בחומה (שהורחבה בימי תאודוסיוס)
- מינה פרפקט (נציב, פרומגיסטראט) כאחראי על העיר
- בנה את האגוסטיאום (Augusteum) שנחרב במרידת ניקה. בקצה האגוסטיאום בנה קונסטנטינוס כנסייה שנחרבה ברעידת אדמה. קונסטנטינוס השני בנה באותו מקום ב-360 כנסייה שעל חורבותיה נבנתה האיה סופיה.
הקיסר קבע את ה-11 במאי כתאריך חגיגת היווסדות העיר.
בקונסטנטינופול, בשונה מרומא, הייתה ניעות (מוביליות) חברתית. כתוצאה ממיעוט הרומאים מהמעמד הגבוה שהיגרו לעיר נוצרה הזדמנות למוביליות לכאלו שהתעשרו, הצטיינו בצבא או במלאכתם. אנשים אלו יכלו להגיע למעמד סנטור. כך גם החלוקה בהיפודרום הייתה לשני צבעים בלבד (כחול לאצולה וירוק לעם) להבדיל מ-4 צבעים שהיו ברומא (התבטלו האדום והלבן).
אימפריות שליטות [עריכה]
עם התפרקות האימפריה הרומית הייתה קונסטנטינופול לבירת האימפריה הרומית המזרחית או האימפריה הביזנטית (395–1204; 1261–1453).
בגדי הקיסר כללו גם זהב בנוסף על המשי האדום, הצבוע בצבע ארגמן המופק מחילזון ים, סמלם של שליטי רומא. שפת השלטון הפכה לאט לאט להיות יוונית. הקיסר אימץ מאלכסנדריה (המצאתו של הירו - hero) את השימוש בכוח המים למזרקות שהוצבו בגנים ובמרחצאות בקונסטנטינופול.
ב-532 התחולה בעיר מרידת ניקה כמחאה על המיסוי הכבד.
ב-12 באפריל 1204 הצלבנים כבשו את קונסטנטינופול והעיר שימשה בירה לאימפריה הלטינית (1204–1261).
ב-29 במאי 1453 כוחות עות'מאניים בראשות הסולטאן מהמט השני כבשו את קונסטנטינופול והביאו לסופה של האימפריה הביזנטית והעיר שימשה כבירת האימפריה העות'מאנית (1453–1922).
גאוגרפיה [עריכה]
העיר ממוקמת בנקודה אסטרטגית, שלוחת יבשה בפתח מיצר הבוסופורוס. היא חולשת לפיכך על נתיב מים חשוב המוליך מן הים התיכון אל הים השחור, וגם על דרך בין-יבשתית גדולה, זו המוליכה מאירופה לאסיה (ויה איגנטיה כפי שנקראה בעת העתיקה). בצידה הצפוני עובר מפרץ צר המכונה קרן הזהב והוא מהווה נמל טבעי מושלם, ואף מספק הגנה לעיר. מעבר לקרן הזהב, ברבעים המכונים פרה ו-גלאטה, היו בימי הביניים רבעי הזרים (סוחרים ונצינים, פיזאנים ואחרים). העיר המודרנית התפתחה לכיוון זה, וכיכר תקסים, הכיכר הראשית של איסטנבול המודרנית, נמצאת מצד זה של קרן הזהב. מן העיר אפשר לצפות אל יבשת אסיה המתחילה מן העבר השני של הבוספורוס.
ראו גם [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
