ליגת העל בכדורעף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ליגת העל בכדורעף
תחום כדורעף
ארגון איגוד הכדורעף בישראל
מדינות ישראלישראל ישראל
קונפדרציה CEV
קבוצות 9
מירב הזכיות הפועל מטה אשר עכו (16)
תקופת הפעילות 1956–הווה (כ־68 שנים)
שמות קודמים הליגה הארצית בכדורעף (1956-1959)
הליגה הלאומית בכדורעף (1960-1999)
ליגת ווינר בכדורעף (2014-2011)
אלופה נוכחית מכבי תל אביב (2023/2024)
מפעל מקביל גביע המדינה בכדורעף
מפעל נמוך הליגה הלאומית בכדורעף

ליגת העל בכדורעף (נקראה גם "ליגת ווינר בכדורעף") היא הליגה הבכירה בישראל בענף הכדורעף והיא מנוהלת על ידי איגוד הכדורעף בישראל. הליגה הוקמה בשנת 1956 והקבוצה בעלות מירב הזכיות היא הפועל מטה אשר עכו עם 16 אליפויות. מכבי תל אביב היא אלופת הליגה הנוכחית (2022/2023). חלק ממשחקי הליגה משודרים בערוץ הספורט.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע - שנות ה-20 והתפתחות הכדורעף בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנות ה-20 ושנות ה-30 היווה הכדורעף ענף ספורט מעודף בקיבוצים בארץ ישראל ובמיוחד בקיבוץ הארצי (במחנות והכשרות השומר הצעיר בפולין וגליציה). בשנים אלו המשחקים שהתקיימו היו משחקי ראווה, ובהמשך טורנירים במסגרת אליפויות של איגוד ספורט הפועל. המשחק מגלם במהותו ערכים התואמים את דרך החיים הקיבוצית-שיתופית כפי שמייסדי הקיבוץ האמינו בה: משחק קואופרטיבי המשתף את כל שחקניו. רשת המפרידה בין הקבוצות, כך שכמעט ולא קיים מגע פיזי בין השחקנים היריבים. משחק הנעדר אלימות, בטח ביחס למשחקי כדור אחרים, ומהצד השני מאפשר בתכונותיו לכל אחד להשתתף בו גם אם הוא לא נולד עם נתונים פיזיים מרשימים (כלומר שוויוני לכל אדם), ויוצא שהוא משחק ספורטיבי בו המשחק הקבוצתי הוא הכרחי לקבוצה מנצחת.

בראשיתו נתפס הכדורעף כ"משחק עממי" שהתאים למשחק גם אחרי יום עבודה בקיבוץ. בנוסף, גברים ונשים שיחקו בו בצוותא מה שהתאים גם מבחינת הליברליות היחסית שאפיינה את הקיבוצים ביחס לשאר ישראל. האמצעים להקמת מגרש היו פשוטים ובהישג יד של רוב הקיבוצים: שטח חול לא גדול שני עמודים ורשת בתוספת סיד לבן לסימון. בהמשך נבנו מגרשי בלטות. הכדורעף בישראל בראשיתו היה משחק משפחתי שהיה שייך ל"מדורת השבט" של השומר הצעיר. חברויות והיכרויות אישיות היו בין שחקני הקבוצות היו נפוצות, והקבוצה הייתה מעין "קליקה" של ילדי הקיבוץ. כך שהכדורעף בישראל בתחילתו היה לענף סקטוריאלי מובהק שכלל כמעט קיבוצים בלבד - ולא בכדי כלל הקבוצות בליגה העליונה בתחילתו - כולם השתייכו למרכז הפועל, שהיה פופולרי בקרב תושבי הקיבוצים.

זוכות באליפות הפועל[1] (1939 - 1955)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליפות הפועל
עונה אלופה סגנית
1939 הפועל חיפה הפועל מעברות
1940 הפועל חיפה הפועל תל אביב
1941 קיבוץ השומר הצעיר ג' (ראשון לציון) הפועל חיפה
1942 הפועל עין החורש הפועל חיפה
1943/1944 הפועל שמיר הפועל חיפה
1944/1945 הפועל חיפה הפועל בית אלפא
1945/1946 הפועל חיפה הפועל מרחביה
1947 הפועל חיפה הפועל שריד
1948/1950 הפועל גן שמואל הפועל חיפה
1951 הפועל ספיח הפועל גן שמואל
1952/1953 הפועל ספיח הפועל בית זרע
1954 הפועל בית זרע הפועל בית קמה
1955 הפועל כפר יונה הפועל יפו

הליגה הבכירה בכדורעף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן מלחמת העצמאות הענף חדל מפעילות לאחר שרוב השחקנים התגייסו לצה"ל במטרה לתרום למאמץ המלחמתי, בדומה לענפים ספורט אחרים.

הליגה הראשונה הוקמה בשנת 1956 בשם "הליגה הארצית בכדורעף". הרכב הקבוצות בעונת הבכורה כלל 9 נציגות הקיבוצים ועוד 3 נציגות עירוניות (כולן השתייכו למרכז הפועל).

הרכב הליגה בעונת הבכורה:

השיטה הראשונית הייתה חלוקה לשני בתים (צפון/דרום) של 6 קבוצות המשחקות ביניהן שני סיבובי ליגה. שתי הראשונות בכל בית עולות לבית הגמר, בו 4 קבוצות מתחרות ביניהן בסיבוב ליגה אחד על האליפות הארצית. הפועל בית זרע סיימה ראשונה (לפני הפועל בית קמה)[2] והפכה לאלופה הרשמית הראשונה בכדורעף, וזאת הייתה האליפות היחידה של הקבוצה מאז ומעולם.

בשנים הראשונות של קיום הליגה שלטו קבוצות הקיבוצים, ולמשך שני עשורים נציגות הקיבוצים בלבד זכו בתואר האליפות. טבלת הליגה הלאומית כפי שהתפרסמה במדור הספורט של "על המשמר" בעריכתו של ישראל פז מראה שבראשית שנות ה-60 מתוך עשר הקבוצות המדורגות ראשונות שמונה היו שייכות לקיבוץ הארצי, שתיים לתנועות קיבוציות אחרות.

תשע אליפויות ברציפות הלכו להפועל המעפיל (מתוכם 8 דאבלים), מה שיצר שיא ישראלי ברצף אליפויות עד היום. ארבע אליפויות להפועל עין המפרץ/כפר מסריק, ארבע אליפויות להפועל עין שמר וגם הפועל שריד (1958) והפועל נגבה (1961/1962) זכו בתואר פעם אחת. הפועל המעפיל שלטה בליגת העל בשנות ה-60 כשהפועל עין שמר היא היריבה העיקרית שלה לתואר האליפות, וה"דרבי" ביניהן היו משחקי עונה שהרבה פעמים קבעו את גורל האליפות.

מעונת 1960/1961 נעשו שינויים בארגון הליגה והיא החלה להיקרא "הליגה הלאומית בכדורעף"[3].

בשנת 1976 חלה תפנית בזכות העובדה שמכבי תל אביב, שהוקמה בתחילת שנות ה-70 הייתה לקבוצה העירונית הראשונה שזוכה בתואר האליפות. בשתי עונות לאחר מכן הפועל קריית אתא זכתה בתואר. למרות זאת, שליטת הקיבוצים בליגת העל נמשך כשהפועל המעפיל זכתה בחמש אליפויות למאזנה הכולל וכך השיגה את שיא מירב הזכיות באליפות עם 14 פעמים שאחרונה הושגה בשנת 1985. ההגמוניה הקיבוצית בענף הכדורעף שלטה עד לשנות ה-80.

מכבי תל אביב הוסיפה עוד תארים וגם הפועל בת ים זכתה בתואר בשנת 1986. בשנות ה-80 המאוחרות הפועל מטה אשר הפכה לקבוצה דומיננטית מנציגות הקיבוצים שזכתה 10 פעמים בתואר החל משנת 1987. הפועל העמקים/זבולון הצליחה גם לזכות בתואר האליפות בשנים 1995 ו-1996.

בשנות ה-2000 רוב הקבוצות שזכו באליפות היו קבוצות עירוניות, ביניהן נציגות השרון, הפועל כפר סבא (2001) ומכבי הוד השרון (2007), הפועל קריית אתא זכתה באליפות במשך שלוש עונות רצופות בין השנים 20042006, בשנים 20082012 שלטה בענף מכבי תל אביב לאחר שזכתה חמש פעמים בדאבל.

בשנים 2013–2016 זכתה הפועל מטה אשר בארבע דאבלים ברציפות.

בעונת 2017 זכתה באליפות מכבי תל אביב אחרי 4 עונות ללא התואר.

בעונות 2018, 2019 ו-2020 זכתה הפועל מטה אשר ב-3 אליפויות ברצף, מתוכם השלימה 2 דאבלים כשזכתה גם בגביע בשנים 2018–2019. זכייתה בשנת 2019 הביאה לכך שהפכה למועדון הכדורעף בעל מספר האליפויות הגדול ביותר בישראל.

בעונת 2020 עקב מגפת הקורונה העונה הופסקה והפועל מטה אשר זכתה באליפות ללא משחקי פלייאוף בגלל שסיימה ראשונה את העונה הסדירה.

בשנת 2021 זכתה מכבי תל אביב בדאבל לראשונה מאז עונת 2012.

הליגה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצות בעונת 2020/2021[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליגת העל בכדורעף שיחקו 8 קבוצות עד עונת 2015/2016, אז הוגדלה הליגה ל-10 קבוצות. בשל קשיים כלכליים של קבוצות רבות, הליגה הצטמצמה שוב בעונת 2018/2019 לשמונה קבוצות. בעונת 2019/2020 הוגדלה הליגה חזרה ל-10 קבוצות, וב-2020/2021 הליגה הוקטנה שוב ל-9 קבוצות.

שיטת המשחקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליגת העל בכדורעף אשר כללה 8 קבוצות שוחקה עד לעונת 2015/2016 בשני סיבובים כשבסך הכל היו 14 מחזורי ליגה, לאחר מכן הליגה חולקה לשניים: פלייאוף עליון ופלייאוף תחתון. סדר המשחקים היה כזה שמקומות 3–6 ו-4–5 משחקים ביניהם בפלייאוף. כאשר מקום 8 (אלא אם זו קבוצת האקדמיה) יורד אוטומטית לליגה הלאומית בכדורעף. המשחקים משוחקים בשיטת הטוב מחמש. שתי הקבוצות הראשונות בסוף הליגה הסדירה עולות לחצי גמר האליפות.

המנצחת במשחק 4–5, משחקת מול המקום ה-1 בחצי הגמר, והמנצחת ב־3–6, משחקת מול המקום השני.

המנצחות בחצי הגמר, משחקות בגמר הפלייאוף, בסדרת הטוב מחמש, הנקרא גם "גמרעף".

מנצחת במשחק בתוצאה 0–3 או 1–3 זוכה ב-3 נקודות והמפסידה בתוצאה זו לא מקבלת אף נקודה. במשחק שמסתיים בתוצאה 2–3, המנצחת מקבלת 2 נקודות והמפסידה מקבלת נקודה אחת.

מעונת 2015/2016 שונתה שיטת המשחקים. בתום מחזור משחקים אחד (9 משחקים לכל קבוצה) תחולק הליגה לבית עליון (6 קבוצות המובילות בטבלת הנקודות) ובית תחתון (ל-4 הקבוצות הנותרות). בבית העליון ייערכו עוד שני מחזורי משחקים (10 משחקים לכל קבוצה) שבסיומם ארבע המובילות בדירוג יעפילו לחצי גמר הפלייאוף. ארבע הקבוצות מהבית התחתון ישחקו 3 מחזורי משחקים (9 משחקים לכל קבוצה) שבסיומם שתי הקבוצות בעלות הדירוג הנמוך ירדו לליגה הלאומית בכדורעף.

החל מעונת 2019/2020 הוגדלה הליגה ל-10 קבוצות ושונתה שיטת המשחקים פעם נוספת: הקבוצות ישחקו שני סיבובים ויחולקו לבית עליון ותחתון, לאחר מכן בכל אחד מהם ייערכו שני סיבובים משחקים נוספים בין הקבוצות בבית. בהמשך יתבצע שלב הפלייאוף ויכלול חצי-גמר וגמר בין ה-4 קבוצות הראשונות (פלייאוף עליון) וה-4 קבוצות האחרונות (פלייאוף תחתון) בשיטת סדרות משחקים של הטוב מ-5. המנצחת בפלייאוף עליון אלופה המפסידה בפלייאוף התחתון תרד לליגה הלאומית בתום העונה.

העפלה לתחרויות האירופיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליגה הישראלית מסונפת להתאחדות הכדורעף האירופית (CEV), ולכן קבוצות אשר מסיימות במקומות הראשונים זוכות להשתתף בעונה שאחרי במסגרת הליגות האירופיות לפי מיקומן, בהתאם למיקום ליגת העל בדירוג הליגות של CEV.דירוג זה קובע את מספר המשתתפות במפעלים האירופיים ליגת האלופות, גביע CEV וגביע האתגר,נכון לשנת 2022 מדורגת הליגה במקום ה-29 באירופה.

נכון לעונת המשחקים 2022/2023, דירוג זה קובע:

  • אלופת המדינה-הקבוצה מקבלת כרטיס לסיבוב המוקדמות הראשון של ליגת האלופות.
  • סגנית האלופה-הקבוצה מקבלת כרטיס לסיבוב הראשון בגביע CEV.
  • מקום 3-הקבוצה מקבלת כרטיס לסיבוב הראשון בגביע האתגר

לאורך השנים קבוצות הליגה העדיפו לשחק לרוב בגביע האתגר בגלל שיקולים תקציבים והעדפת מפעל זה שמתאים יותר ברמה מקצועית וכלכלית לקבוצות הישראליות מאשר בליגת האלופות וגביע CEV שנחשבים למפעלים חזקים יותר.

חסויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל הליגה בשנה בה היה הסכם חסות עם הטוטו-ווינר

בשנת 2011 נחתם הסכם חסות בין איגוד הכדורעף למועצה להסדר ההימורים בספורט ושם הליגה שונה ל"ליגת ווינר בכדורעף".[4] ההסכם בוטל לאחר עונת 2013/14.[5]

אלופות וסגניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטבלה הבאה מסכמת את כלל הזוכות באליפות הליגה[6]. קבוצות אשר זכו בדאבל באותה העונה מסומנות בכתב מודגש.

עונה אלופה סגנית שיטה
הליגה הארצית
1956 הפועל בית זרע הפועל בית קמה בית גמר
1957 הפועל עין שמר הפועל מרחביה
1958 הפועל שריד הפועל עין שמר
1959 הפועל עין שמר הפועל מרחביה פיינל-פור
1960 הפועל עין שמר הפועל עין החורש מיקום
הליגה הלאומית
1960/1961 הפועל עין שמר הפועל נגבה מיקום
1961/1962 הפועל נגבה הפועל עין שמר
1962/1963 הפועל המעפיל הפועל נגבה
1963/1964 הפועל המעפיל הפועל עין שמר
1964/1965 הפועל המעפיל הפועל עין שמר
1965/1966 הפועל המעפיל הפועל עין המפרץ
1966/1967 הפועל המעפיל הפועל עין שמר
1967/1968 הפועל המעפיל הפועל עין המפרץ
1968/1969 הפועל המעפיל הפועל בית זרע
1969/1970 הפועל המעפיל הפועל עין המפרץ
1970/1971 הפועל המעפיל הפועל בית זרע
1971/1972 הפועל עין המפרץ הפועל בית זרע
1972/1973 הפועל עין המפרץ/מסריק הפועל בית זרע
1973/1974 הפועל עין המפרץ/מסריק הפועל העוגן
1974/1975 הפועל עין המפרץ/מסריק הפועל חניתה
1975/1976 מכבי תל אביב הפועל עין המפרץ
1976/1977 הפועל עירוני קריית אתא הפועל המעפיל
1977/1978 הפועל עירוני קריית אתא מכבי תל אביב
1978/1979 הפועל העוגן הפועל המעפיל
1979/1980 הפועל המעפיל הפועל עירוני קריית אתא בית גמר
1980/1981 הפועל המעפיל הפועל העוגן
1981/1982 מכבי תל אביב מיקום
1982/1983 הפועל המעפיל הפועל שער העמקים
1983/1984 הפועל המעפיל הפועל חניתה
1984/1985 הפועל המעפיל הפועל חניתה
1985/1986 הפועל עירוני בת ים הפועל יואב כפר סבא
1986/1987 הפועל עין המפרץ (מטה אשר) הפועל המעפיל סדרת גמר
1987/1988 הפועל מטה אשר הפועל עירוני קריית אתא
1988/1989 הפועל עירוני בת ים מכבי תל אביב
1989/1990 מכבי תל אביב הפועל מטה אשר
1990/1991 מכבי תל אביב
1991/1992 הפועל מטה אשר
1992/1993 הפועל עירוני בת ים
1993/1994 הפועל מטה אשר
1994/1995 הפועל העמקים זבולון הפועל מטה אשר
1995/1996 הפועל העמקים זבולון
1996/1997 מכבי תל אביב הפועל עירוני בת ים
1997/1998 הפועל מטה אשר מכבי תל אביב
1998/1999 הפועל מטה אשר הפועל קריית אתא
עונה אלופה סגנית שיטה
ליגת העל
1999/2000 הפועל מטה אשר הפועל יואב כפר סבא סדרת גמר
2000/2001 הפועל יואב כפר סבא המעפיל-מנשה-חפר
2001/2002 הפועל מטה אשר הפועל יואב כפר סבא
2002/2003 הפועל מטה אשר הפועל קריית אתא
2003/2004 הפועל עירוני קריית אתא הפועל כפר סבא
2004/2005 הפועל עירוני קריית אתא הפועל חצור/באר טוביה
2005/2006 הפועל עירוני קריית אתא מכבי תל אביב
2006/2007 מכבי מוסינזון הוד השרון מכבי תל אביב
2007/2008 מכבי תל אביב מכבי מוסנזון הוד השרון
2008/2009 מכבי תל אביב מכבי מוסנזון הוד השרון
2009/2010 מכבי תל אביב הפועל מטה אשר
2010/2011 מכבי תל אביב מכבי מוסנזון הוד השרון
2011/2012 מכבי תל אביב הפועל מטה אשר
2012/2013 הפועל מטה אשר מכבי תל אביב
2013/2014 הפועל מטה אשר מכבי תל אביב
2014/2015 הפועל מטה אשר מכבי תל אביב
2015/2016 הפועל מטה אשר הפועל יואב כפר סבא
2016/2017 מכבי תל אביב מכבי מוסנזון הוד השרון
2017/2018 הפועל מטה אשר מכבי תל אביב
2018/2019 הפועל מטה אשר הפועל יואב כפר סבא
2019/2020 הפועל מטה אשר הפועל יואב כפר סבא מיקום
2020/2021 מכבי תל אביב הפועל מטה אשר סדרת גמר
2021/2022 מכבי תל אביב הפועל מטה אשר
2022/2023 מכבי תל אביב הפועל מטה אשר
2023/2024 מכבי תל אביב הפועל מטה אשר

אליפויות לפי קבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום קבוצה אליפויות סגנות
1 הפועל מטה אשר (עין המפרץ) 16 8
2 מכבי תל אביב 15 9
3 הפועל המעפיל (מנשה/חדרה/עמק חפר) 14 4
4 הפועל עירוני קריית אתא 5 2
5 הפועל עין שמר 4 5
הפועל עין המפרץ/כפר מסריק 4 4
7 הפועל עירוני בת ים 3 1
8 הפועל העמקים זבולון 2 1
9 מכבי מוסינזון הוד השרון 1 4
הפועל כפר סבא 1 6
הפועל בית זרע 1 4
הפועל העוגן 1 2
הפועל נגבה 1 2
הפועל שריד 1
15 הפועל חניתה - 3
16 הפועל מרחביה - 2
17 הפועל בית קמה - 1
הפועל עין החורש - 1
הפועל חצור/באר טוביה - 1

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]