לדלג לתוכן

אדואר ויניירון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדואר ויניירון
Édouard Vigneron
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 30 באוקטובר 1896
נאנסי, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 בפברואר 1972 (בגיל 75)
נאנסי, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע שוטר, לוחם מחתרת עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע חסיד אומות העולם
פרסים והוקרה
קישורים חיצוניים
יד ושם אדואר ויניירון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אדואר ויניירון (בצרפתית: Édouard Vigneron30 באוקטובר 1896 - 11 בפברואר 1972) היה ראש אגף הזרים של משטרת ננסי, עם סגניו, הציל יהודים בננסי במהלך כיבוש העיר על ידי הנאצים. על פעילותו להצלת יהודים בזמן השואה הוענק לו אות חסיד אומות העולם מיד ושם.

ויניירון נולד ב-30 באוקטובר 1896 בנאנסי מחוז מרט ומוזל.[1][2]

מלחמת העולם הראשונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויניירון התנדב ב-23 באוגוסט 1914 לשירות בגדוד ציידים רכובים. הוא פונה חולה ב-17 באפריל 1917 (עיוורון זמני בעקבות היחשפות לגז). הוא עבר לאגף התעופה השני ב-24 באפריל 1918 ושוחרר ב-22 במרץ 1919 משירות.[2] .

קריירה במשטרה בננסי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויניירון החל את עבודתו במשטרה העירונית של ננסי אזור 11 באוקטובר 1922. הוא התמנה לתפקיד מפקד המשטרה ב-11 באפריל 1939.

הוא מונה למפקד אגף הזרים בספטמבר 1940.

ב-1942 ויניירון בסיוע פקודיו, איפשר ל־350 יהודים [3] מננסי להימלט מאקציה(צר') של השלטונות הנאצים.

ויניירון נעצר על ידי הגסטפו על כך שעזר בהנפקת תעודות זהות ליהודים מבלי להדביק את האזכור ליהדותם. הוא היה כלוא במשך שלושה חודשים בכלא שארל השלישי בננסי.

ויניירון פרש לגמלאות ב-5 בספטמבר 1942, פרישה שביקש מסיבות בריאותיות וכדי להימנע ממעצרו על ידי השלטונות הגרמניים.

הוא נעצר בפעם השנייה על ידי הגסטפו ב-10 במאי 1943, הועבר לפריז ונכלא ל-3 חודשים בפרזנס על שהוציא תעודת זהות בדויה לצרפתי, סוכן של שירות הביון.

הוא פרש לגמלאות ב-30 באוקטובר 1951[2] .

ביבליוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • (באנגלית) Mordecai Paldiel. The Path of the Righteous: Gentile Rescuers of Jews During the Holocaust. KTAV Publishing House, 1993. מסת"ב 0881253766, מסת"ב 9780881253764[4]
  • Muller, Jean-Marie (1994). Désobéir à Vichy. Forum de l'IFRAS. Nancy: Presses universitaires de Nancy. p. 144. ISBN 978-2-86480-700-1..

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]