אה"מ ברמינגהאם (1913)
.jpg) | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה |
סיירת קלה  |
| צי |
הצי המלכותי הבריטי |
| סדרה | הסיירות מסדרת טאון |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
ארמסטרונג ויטוורת' |
| תחילת הבנייה | 10 ביוני 1912 |
| הושקה | 7 במאי 1913 |
| תקופת הפעילות | פברואר 1914 – מרץ 1931 (כ־17 שנים) |
| אחריתה | נגרטה |
| מלחמות וקרבות | מלחמת העולם הראשונה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | 5,440 טון |
| אורך | 139.3 מטר |
| רוחב | 15.2 מטר |
| שוקע | 4.8 מטר |
| מהירות | 25.5 קשרים |
| גודל הצוות | 433 |
| טווח שיוט | 8,670 ק"מ |
| הנעה | 12 דוודים המזינים 4 טורבינות בהספק 25,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| כמות הדלק | 1,165 טון פחם ו-235 טון מזוט |
| שריון |
שריון עיקרי – 38–76 מ"מ שריון סיפון – 19–38 מ"מ צריחי תותחים – 102 מ"מ מגדל הניווט – 102 מ"מ |
| חימוש |
9 תותחי Mk XII BL 6 אינץ' (152 מ"מ) תותח נ"מ 3 אינץ' (76 מ"מ) 4 תותחי 3 פאונד 2 מקלעים 2 צינורות טורפדו בקוטר 21 אינץ' (533 מ"מ) |
  | |
אה"מ ברמינגהאם הייתה האונייה המובילה של קבוצת ברמינגהאם של שלוש סיירות קלות מסדרת טאון שנבנו על ידי הצי המלכותי. הספינות האחיות שלה היו לואוסטופט ונוטינגהאם. שלוש הספינות היו כמעט זהות לקבוצה השלישית של ספינות מסדרת טאון, אך עם תותח 6 אינץ' (150 מילימטרים) נוסף על המצודה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברמינגהאם, סיירת קלה בעלת שני מדחפים, נבנתה באלסוויק, הושקה ב-7 במאי 1913 והושלמה ב-30 בינואר 1914. היא הצטרפה לשייטת הסיירות הקלות הראשונה של הצי הגדול ב-1914, וביקרה בקיל ביוני אותה שנה.
ב-9 באוגוסט 1914, היא הבחינה ב- U-15, שמנועיה כשלו והיא צפה על פני השטח בערפל כבד, ליד פייר אייל. הצוות של ברמינגהאם יכל לשמוע פטישים מתוך הצוללת מניסיונות תיקון, ולכן ירה עליה אך החטיא. כשהצוללת החלה לצלול, היא נגחה בה וחתכה אותה לשניים. U-15 ירדה למצולות עם כל אנשי צוותה, ההפסד הראשון של צוללת מפגיעת ספינת מלחמה של האויב. [1] ברמינגהאם גם הטביעה באותה שנה שתי ספינות סוחר גרמניות והשתתפה בקרב מפרץ הלגולנד ב-28 באוגוסט, ובקרב שרטון דוגר בינואר 1915.
בפברואר, היא הצטרפה לשייטת הסיירות הקלות השנייה, ותקפה צוללת ב-18 ביוני 1915 ללא הצלחה.
_Jutland.jpg)
היא גם השתתפה בקרב יוטלנד כחברה בשייטת הסיירות הקלות השנייה, במהלכה ספגה נזק שנגרם מתאונה במהלך ליל הקרב.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, היא שימשה ספינת דגל לשייטת הסיירות הקלות השישית בשנים 1919–1920, ולאחר מכן הועברה לנור בין השנים 1920–1922. לאחר מכן נשקל (עם שתי סיירות נוספות מסדרת טאון) להסיב אותה לשולת מוקשים, אך הרעיון לא נמשך. היא נכנסה לשירות מחדש בנובמבר 1923 לתחנת אפריקה עם שייטת הסיירות הקלות השישית כספינת הדגל, והחליפה את לואוסטופט. לאחר מכן המשיכה לשרת בתחנות זרות עד שנמכרה ב-1931. היא הגיעה למעגני Thos. W. Ward, בפמברוק דוק ב-12 במרץ באותה שנה ונגרטה.
