אווה נוגאלס
 | |
| לידה |
16 במאי 1965 (בת 58) קולמנאר וייחו, ספרד  |
|---|---|
| ענף מדעי | ביוכימיה,ביופיזיקה,ביולוגיה מבנית |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
אוניברסיטת קליפורניה בברקלי |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
Howard Padmor |
  | |
אווה נוגאלס (באנגלית: Eva Nogales; נולדה ב-1965) היא פרופסור לביוכימיה, ביופיזיקה וביולוגיה מבנית ספרדייה. במהלך חייה למדה וחקרה במדריד, בבריטניה ובארצות הברית. כיום היא חוקרת במכון הרפואי "האוורד יוז" ובאוניברסיטת קליפורניה בברקלי. נוגאלס הייתה חלוצה בשימוש במיקרוסקופ אלקטרונים קריוגני (Cryo-EM) במחקר בנושא ביולוגיה מבנית. [1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נוגאלס נולדה בשנת 1965 במדריד שבספרד. הוריה גדלו בספרד לאחר מלחמת האזרחים, ובעקבות המצב נאלצו לעבוד כילדים ולא סיימו את לימודיהם. אביה עבד כנהג משאית ואמה הייתה עקרת בית. למרות זאת, עבור הוריה, לימודיה היו מאוד חשובים. "הלימודים שלי ושל אחי, היו בעלי חשיבות עליונה ולמרות שלא היה לנו כסף ליוקרה, תמיד היו לנו ספרי לימוד חדשים ומעולם לא פספסנו שיעור - אני חושבת שלמדתי כמה פעמים עם חום בבית הספר!" היא מספרת.[2]
נוגאלס מספרת שהחלה להתעניין במדע לאחר שצפתה בתוכנית ״Cosmos: A Personal Voyage״ שנכתבה והוגשה על ידי קרל סייגן. היא נהנתה לצפות בסייגן מצליח לפשט מושגים קשים ומורכבים ולעורר סקרנות אצל הצופים בתוכנית. בנוסף, היא מתארת כי המורה שלה לפיזיקה בתיכון הראה לה את היופי שבמדע, ובפרט את היכולת להסביר חוקי טבע באמצעות מתמטיקה ועורר בה השראה.[3]
כיום נוגאלס נשואה לפיזיקאי הווארד פאדמור. לזוג יש שני בנים, דניאל וריקי.[2]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
את התואר הראשון שלה בפיזיקה למדה נוגאלס בשנת 1988 באוניברסיטה האוטונומית של מדריד. את התואר השני שלה עשתה במקור קרינת הסינכרוטרון, בבריטניה בנושא הדינמיקה המבנית של הרכבת טובולין (חלבון המשמש חומר בניין לשלד התוך תאי), תוך קבלת תואר דוקטור בביופיזיקה מאוניברסיטת קיל, בבריטניה בשנת 1993. [4]
משנת 1993 עד היום היא חוקרת ועובדת באוניברסיטת ברקלי. בין תפקידיה הרבים, חלקם היו ועודם במחלקה למדעי החיים. בין היתר היא חקרה במחלקה כ-פוסט דוקטורנטית, הייתה מדענית סגל בכירה, סגנית מנהלת המחלקה לביו - אנרגיה וביולוגיה מבנית וחברת הוועדה המייעצת המדעית. בנוסף למחלקה למדעי החיים, איישה תפקידים נוספים באוניברסיטת ברקלי, ביניהם: ראש התכנית לתארים מתקדמים בביופיזיקה, יו"ר לימודי תואר ראשון בביולוגיה מולקולרית ותאית, ראש חטיבת ביוכימיה, ביופיזיקה וביולוגיה מבנית במחלקת MCB ומדענית סגל בכירה בחטיבת ביופיזיקה מולקולרית וחטיבה הדמיה ביולוגית.
בשנת 2000 החלה לעבוד כחוקרת במכון הרפואי "הווארד יוז". כיום היא גם חוקרת במעבדת נוגאלס שהוקמה בשיתוף אוניברסיטת ברקלי והמכון הרפואי "הווארד יוז".[4]
מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך חייה נוגאלס עסקה בתחומי מחקר רבים. ביניהם: ביוכימיה, מכלולים ביולוגיים מורכבים, מבנה ויסות של השלד התוך תאי, דינמיקה של מיקרו-צינורית, מכונות חניכה של תעתיק אנושי, אפיגנטיקה, השתקת גנים וביופיזיקה.[3]
אחד מהחידושים המשמעותיים שלה היה שימוש במיקרוסקופ אלקטרונים קריוגני בחקר ביולוגיה מבנית, שהפך לכלי המחקר המרכזי במעבדת נוגאלס.[3]
מטרת המחקר במעבדת נוגאלס היא הבנת הדרך בעזרתה מתרחשים תהליכים מולקולריים מכריעים בחיי התא האאוקריוטי. התא האאוקריוטי הוא תא בעל גרעין תא ואברונים, להבדיל מהתא הפרוקריוטי שבו אין גרעין תא ואין אברונים מוקפים קרום. תחת תחום זה, חוקרים נושאים נוספים, לדוגמה, הרכבה עצמית דינמית של שלד תוך תאי (ציטוסקלטון), תוך שימוש בתפקודיו החיוניים בחלוקת התא. השלד התוך תאי הוא מערכת דינמית של סיבים המורכבים מחלבונים. תפקידי השלד התוך תאי הם שמירה על מיקום האברונים בנוזל התוך תאי (ציטופלזמה). הוא מהווה מעין מסילה עליה נעים אברונים באופן מסודר ברחבי התא ומהווה תשתית עליה נבנה התא.[5] אחד החומרים מהם השלד התוך תאי מורכב הוא מיקרוטובול, הבנוי מהחלבון טובולין. המיקרוטובולים ממלאים תפקיד מרכזי בחלוקת התא בכך שהם מתחברים לחומר התורשתי (DNA) ומאפשרים העברת עותק שלם של החומר התורשתי מתא האם לתא הצאצאים.[6]
במהלך עבודת התזה שלה נוגאלס בחנה פולימרים של טובולין שהורכבו בנוכחות וינבלסטין וטקסול (שהן תרופות נגד סרטן). במהלך עבודת הפוסט-דוקטורט שלה במעבדת קן דאונינג היא הייתה חלק מהצוות הראשון שמצא את המבנה האטומי של טובולין באמצעות קריסטלוגרפיית אלקטרונים.[2]
ֿדוגמה לנושא אחר שחקרה הוא המכונות המולקולריות המסדירות את בקרת ביטוי הגנים, במיוחד בשלב תעתוק הגנים. בגנים נמצאות הוראות הייצור של כל אחד מהחלבונים הנחוצים לפעילות התא. הוראות ייצור אלה מתבטאות בכך שהגנים המרכיבים את החומר התורשתי ובנויים מנוקלאוטידים מתועתקים למולקולות mRNA והן מתורגמות לחלבונים. כלומר, הם חוקרים את המכונות המולקלריות המסדירות את תהליך זה, במיוחד בשלב שבו הגנים מתועתקים לכדי מולקולות mRNA.[4]
כשהיא מתקדמת במחקר שלה, היא אומרת, "אני רוצה להמשיך ולבנות מורכבות במערכות שאני לומדת. כביולוגית מבנית, אני רדוקציוניסטית (מפשטת תופעות ומסבירה אותן במונחים הנובעים ממספר מצומצם ביותר של מאפייני מציאות בסיסיים או פשוטים) מטבעי, אבל אני רוצה להיות מסוגלת לחרוג מגבולות האפשר כדי להשיג תובנה ביולוגית שמגיעה על ידי הצבת חלקי הפאזל יחד ורואה כיצד הם יכולים להתארגן, להשתלב ולנוע.”.[3]
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
Burton Award by the Microscopy Society of America 1998
Outstanding Performance Award, LBNL, 2000
American Society for Cell Biology Early Career Award 2005
Chabot Science Award for Excellence, 2005
Dorothy Crowfoot Hodgkin Award by the Protein Society, 2015
LBNL Director’s Award for Exceptional Science Achievement, 2016
Keith Porter Lecture Award, ASCB, 2016
Mildred Cohn Award in Biological Chemistry by the American Society for Biochemistry and Molecular Biology, 2016
2023, פרס שאו במדעי החיים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אווה נוגאלס, באתר גוגל סקולר
- אווה נוגאלס, באתר Semantic Scholar
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Nogales Lab - CryoEM - Publications, cryoem.berkeley.edu
- ^ 1 2 3 Tinsley H. Davis, Profile of Eva Nogales, Proceedings of the National Academy of Sciences 113, 2016-08-23, עמ' 9395–9397 doi: 10.1073/pnas.1612507113
- ^ 1 2 3 4 Eva Nogales | Research UC Berkeley, vcresearch.berkeley.edu
- ^ 1 2 3 Eva Nogales, www.nasonline.org
- ^ האם לתאים יש שלד?, באתר האם לתאים יש שלד?, 2018-07-10
- ^ השלד התוך תאי | חקר התא