אוז'י"ף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אוז'יף)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אוז'י"ףצרפתית UGIF, ראשי התיבות של Union générale des israélites de France) היה ארגון של יהודי צרפת בתקופת השואה.

הארגון הוקם ב-29 בנובמבר 1941 על ידי ממשלת וישי לבקשת הנאצים, במטרה לרכז את כל הארגונים היהודיים תחת קורת גג אחת ולפקח על פעילות היהודים ועל ענייניהם הקהילתיים, וזאת בהמשך ל"וועדה המתאמת של ארגוני הסעד בפריז רבה" ו"הוועד המרכזי של ארגוני הסעד היהודיים" שפעל בדרום. בראשו עמד רמון ראול למבר.

אוז'יף היה כפוף לקומיסריה הכללית לעניינים יהודיים כגוף הביצועי של המדיניות עליה החליטו הכובשים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד הכיבוש הנאצי לא היו בצרפת חוקים מפלים כנגד יהודים באשר הם יהודים, אם כי היו חוקים שהגבילו מהגרים. צרפתים רבים ראו בזרים ובמיוחד ביהודים איום על יציבות הכלכלה בצרפת מאחר שנתפשו ככאלו שיגזלו מקומות עבודה מצרפתים. בנוסף, חשדו בהם שלא יהיו נאמנים ללאום הצרפתי, ולא ישתלבו בחברה ובתרבות הצרפתית. לכן, כבר בשנות השלושים חוקקו חוקים שהגבילו את העסקתם של עובדים זרים ופליטים שחיו בצרפת. נקבעו מכסות עבודה לכאלו שאינם אזרחי צרפת. כתוצאה מכך רבים מהפליטים יהודים שחיו בצרפת, כולל פליטים וותיקים, היו מחוסרי עבודה או שנאלצו לעבוד באופן לא חוקי.

גם גלי הפליטים שהגיעו לצרפת מגרמניה וממדינות השפלה היו זקוקים לסיוע, בעיקר במזון ובמגורים, קופות גמילות החסדים המקומיות לא עמדו במעמסה ולכן הקימו היהודים המבוססים יותר, שהיו בעיקר איזראליטים, ארגוני סעד וסיוע שהתאחדו בינואר 1941 ל"וועדה המתאמת של ארגוני הסעד בפריז רבה" (Comité de Coordination des Oeuvres de Bienfaisance du Grand Paris), הוועדה פעלה בשטח הכבוש ותיאמה את כל הפעילויות של הגופים היהודיים.

הפליטים שנמלטו מהשטח הכבוש אל השטח שבשליטת וישי נקקו גם הם לסיוע. ולכן הוקם "הוועד המרכזי של ארגוני הסעד היהודיים" (Commission Centrale des Organisations Juives D`Assistance; CCOJA) שפעל בדרום.

כבר ב-25 באפריל 1941 כתבה מפקדת הכיבוש בפריז-רבתי לשלישות מפקדת הכוחות הגרמניים:

"ארגון יהודי כללי מחייב עבור האזור הכבוש [...] יצטרך להקיף את ארגוני הסעד והעזרה הוותיקים בקהילות היהודיות בצרפת. הוא יהפוך למוסד היחיד בעל סמכות לשאת ולתת עם רשויות הכיבוש ועם המנהל הצרפתי בבעיות הכלליות הנוגעות ליהדות, ולבצע את המטלות שיוטלו עליו [...] ארגון יהודי מחייב ימלא תפקיד נכבד בתחום החינוך היהודי, הסיוע הכללי ועידוד ההגירה היהודית"

אשר כהן (עורך), תולדות השואה צרפת, עמוד 194

בעקבות מבצע ברברוסה ותחושת הבגידה התחילו הקומוניסטים הצרפתים במעשי טרור כנגד כוחות הכיבוש הגרמנים. כתוצאה מכך לחצו הגרמנים על שלטון ווישי להדק את שיתוף הפעולה ולנקוט באמצעים כנגד מתנגדי השלטון.

האס. דה. ודנקר ניצלו מצב זה למנות בראש הוועדה המתאמת יהודים שחשבו שישתפו אתם פעולה. עובדה זו, יחד עם גל המאסרים גרמו לכך שחלק מנציגי היהודים המהגרים הפסיקו לשתף פעולה עם הוועדה המתאמת וחלק הצטרפו לארגון "סולידריות" הקומוניסטי שמראש לא היה חבר בוועדה. במאי 1941 פרש ארגון "רחוב אמלו" מהוועדה, מכאן שהועידה ייצגה למעשה רק את האיזראליטים.

מטרתו הרשמית של האוז'יף הייתה: "להבטיח את ייצוגם של היהודים לפני הרשויות הציבוריות, בענייני סעד, רווחה ומעמד חברתי".

מאבק יהודי כנגד הקמת האוז'י"ף[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מהארגונים החשובים שייצגו את המהגרים היה "הסתדרות החברות היהודיות של צרפת" שנוסד בשנת 1923 וייצג את הפליטים היהודים ממזרח אירופה שהשתקעו בצרפת.

בנוסף לו היו ארגוני סיוע נוספים שהוקמו על ידי ועבור המהגרים.

ארגוני המהגרים התנגדו לכל שיתוף פעולה עם הגרמנים ולכן היו נגד הקמת אוז'י"ף שמראש שם לו כמטרה שיתוף פעולה כזה. נקודת התנגדות נוספת של ארגוני המהגרים הייתה ההגדרה כי רק אזרחי צרפת יוכלו להיות חברים בהנהלת הארגון החדש, הגדרה שדחקה את רגליהם של כל נציגי המהגרים. גם הקונסיסטואר (ועד קהילות יהודי צרפת) התנגד להקמת אוז'"ף, בעיקר היות שהקמת הארגון התבססה על שלילת השוויון של יהודי צרפת, שוויון שהושג במאמץ רב.

פעולות הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוז'י"ף בכל שטחי צרפת היה נתון למרותה ופיקוחה של הקומיסריה לעניינים יהודיים שהייתה בעצמה תחת פיקוח הגרמנים והשלטון הצרפתי.

על אף שבחוק להקמת האוז'י"ף נקבע כי הוא יפעל כגוף אחד בכל רחבי צרפת, בפועל הפעילות של האוז'י"ף בשטח הכבוש הייתה נפרדת מפעילות האוז'י"ף בשטח שבשליטת וישי.

האוז'י"ף בדרום תיפקד כארגון גג לכלל ארגוני הסיוע היהודים וכל ארגון שמר על אוטנומיה חלקית בפעולתו ובהנהגתו בעוד שבצפון היה האוז'י"ף הארגון המרכזי של הפעילות ומולו עמדו רק מעט ארגוני פורשים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תולדות השואה צרפת, עורך: אשר כהן, יד ושם, ירושלים, תשנ"ו
  • ירחמיאל כהן, "תגובת היהודים על הרדיפות בצרפת", במסגרת הערך "צרפת", האנציקלופדיה של השואה, כרך 4, עמ' 1062-1059.
  • רנה פוזננסקי, להיות יהודי בצרפת 1939-1945, יד ושם, ירושלים, תש"ס,