אולגה לנדייל
 | |
| לידה |
19 באוקטובר 1908 טרנסילבניה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
15 באפריל 2001 (בגיל 92) ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה |
הונגריה |
  | |
אולגה לנדייל (בהונגרית: Lengyel Olga; קולוז'וואר, 19 באוקטובר 1908 – ניו יורק, 15 באפריל 2001) הייתה אסירה יהודייה-הונגרייה במחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו, שלימים כתבה על קורותיה בספרה חמש ארובות שפורסם במקור ב-1946 בצרפתית בשם Souvenirs de l'au-delà (זכרונות מאחורי המוות). היא הייתה היחידה ממשפחתה הקרובה ששרדה את השואה.[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אולגה לנדייל הייתה עוזרת כירורגית מיומנת בקלוז', שעבדה בבית החולים אותו ניהל בעלה, ד"ר מיקלוש לנדייל. ב-1944 גורשה עם בעלה, הוריה ושני ילדיה למחנה הריכוז והשמדה אושוויץ-בירקנאו. היא הייתה בת משפחתה היחידה ששרדה. אולגה כתבה על חוויותיה בספר זיכרונות, "חמש ארובות, סיפורה של אושוויץ", שפורסם לראשונה בצרפת ב-1946 בשם Souvenirs de l'au-delà. מהדורה אמריקאית מאוחרת יותר בכריכה רכה נקראה "שרדתי את תנורי היטלר" (I Survived Hitler's Ovens). במהדורות עדכניות יותר השתמשו בשם Woman Survivor's) True Story of Auschwitz).[2]
בספר הזיכרונות, לנדייל מספקת תיאור מצמרר על המפגש שלה עם אירמה גרזה, שהכתה ללא רחם את הנשים היפות ביותר במחנה, בחרה את אלו שינותחו על ידי רופאי האס אס יוזף מנגלה ואחרים, השתתפה בסלקציות ובחרה את אלה שישלחו לתאי הגזים. היא עשתה זאת בהתלהבות רבה. גרזה מיהרה להכות את לנדייל, יהודייה שהייתה לה הכשרה רפואית וסומנה לעזור לרופאי האס אס. בסופו של דבר לנדייל ניצלה, אבל הפרק שבו מתוארת גרזה מסתיים בנימה מצמררת. הניצולה מתארת כיצד היא "ראתה את אירמה גרזה מגיעה עם השוט שלה ביד, כדי לסמן את 'משלוח המנה הבאה' לתאי הגזים". ילדיה נרצחו בתאי הגזים.
אני לא יכולה לזכות את עצמי מהאשמה שאני אחראית, בחלקו, להשמדה של הורי ושל שני בניי הקטנים. העולם מבין שלא יכולתי לדעת, אבל בליבי נמשכת התחושה הנוראה שיכולתי, אולי יכולתי, להציל אותם.
לאחר המלחמה, לנדייל היגרה לארצות הברית שם ייסדה את ספריית הזיכרון (Memorial Library) שהוקמה על ידי אוניברסיטת ניו יורק. הספרייה, שמרכזה במעון האלגנטי שלה, היא מורשתה של אולגה, ומבצעת את משימתה לחנך באופן פעיל את הדורות הבאים על השואה, וכן "רצח עם" שבוצע גם נגד אחרים וחשיבות זכויות האדם. היא מתה מסרטן בניו יורק ב-15 באפריל 2001 בגיל 92.[3]
מורשתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2006 החלה "ספריית הזיכרון" את "רשת מחנכי השואה", (Holocaust Educator Network), תוכנית לאומית למורים המחויבים לחינוך השואה, בעיקר בבתי ספר כפריים ובעיירות קטנות, בשיתוף עם "רשת האתרים הכפריים של פרויקט הכתיבה הלאומי" (National Writing Project's Rural Sites Network).[4]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רשימת ניצולי השואה (List of Holocaust survivors) (אנ')
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Olga Lengyel profile". Memorial Library.org.
- ^ Olga Lengyel (1947). Five Chimneys: A Woman Survivors True Story of Auschwitz (2nd edition). Ziff-Davis Publishing Co. p. Chap. 1, pg. 11. ISBN 0-89733-376-4.
- ^ Obituary: Olga Lengyel, nytimes.com, 18 April 2001.
- ^ On Austrian Soil: Teaching Those I Was Taught to Hate, sunypress.edu; accessed 26 July 2015.