איסלנד במלחמת העולם השנייה
 | |
 | |
| חיילים אמריקאים מגיעים לאיסלנד, ינואר 1942 | |
| תאריך כניסה לעימות | 10 במאי 1940 |
|---|---|
| העילה למלחמה | הפלישה לאיסלנד |
| תאריך סיום העימות | 8 במאי 1945 |
| ראש המדינה |
כריסטיאן העשירי (עד 17 ביוני 1944) סוון ביירנסון (מ-17 ביוני 1944) |
| נתוני המדינה | |
| אוכלוסייה | 120 אלף (נכון ל-1940)[1] |
ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, הייתה איסלנד ממלכה עצמאית שהייתה קשורה באוניה פרסונלית עם דנמרק ומלכה, כריסטיאן העשירי שימש כראש המדינה של שתיהן. איסלנד נותרה נייטרלית במהלך המלחמה. עם זאת, ב-10 במאי 1940 פלשה בריטניה לאיסלנד וכבשה אותה[2]. ב-7 ביולי 1941 הועברה השליטה על המדינה לארצות הברית, שעדיין הייתה מדינה נייטרלית[3]. ב-17 ביוני 1944 איסלנד פירקה את האיחוד שלה עם דנמרק והפכה לרפובליקה.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך שנות ה-30 קיבלה ממשלת בריטניה התראות חוזרות על העניין ההולך וגובר של ממשלת גרמניה באיסלנד[4]. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, דנמרק ואיסלנד הכריזו על עצמן כנייטרליות והגבילו את ההגעה לאי באמצעות כלי שיט ומטוסים של הצדדים במלחמה[5].
נייטרליות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הכיבוש הגרמני של דנמרק הקשר בין המדינות התערער. בתחילה, ממשלת איסלנד שמרה על נייטרליות והגבילה הגעה של אוניות מלחמה לשטח בשליטתה. ב-10 באפריל קבע הפרלמנט האיסלנדי כי הוא לוקח את השליטה על יחסי החוץ ובחר במושל זמני, סוון ביירנסון. בנוסף, הוקמה נציגות דיפלומטית בניו יורק[6].
עם זאת, איסלנד לא אכפה את ההגבלות בנוגע לכניסה למים הטריטוריאליים שלה ואפילו קיצצה בתקציב משמר החופים. הדבר גרם לכך שספינות סוחר של מדינות הציר שחיפשו מקלט במים של איסלנד הוטבעו על ידי אוניות מלחמה של בעלות הברית.
הפלישה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הפלישה לאיסלנד
הבריטים אכפו בקרה קפדנית על הייצוא מאיסלנד, ומנעו משלוחים רווחיים לגרמניה כחלק מהמצור הימי עליה. לונדון הציעה לאיסלנד לשתף איתה פעולה, כ"לוחמת וכבעלת ברית", אך רייקיאוויק סירבה. הנוכחות הדיפלומטית הגרמנית באיסלנד, לצד החשיבות האסטרטגית של האי, הדאיגה את הבריטים. לאחר מספר ניסיונות כושלים לשכנע את איסלנד להצטרף לבעלות הברית, ב-10 במאי 1940 פתחה בריטניה בפלישה לאי.
בערב הפלישה פרסמה ממשלת איסלנד מחאה על כך שהנייטרליות שלה "הופרה באופן בוטה" וש"עצמאותה הופרה" וציינה שהיא מצפה לקבל פיצוי על כל הנזקים שנגרמו. הבריטים הבטיחו לפצות את האיסלנדים, להגיע אתם להסכמים עסקיים נוחים, לא להתערב בענייניה הפנימיים של איסלנד ולפנות ממנה את כל הכוחות מיד עם תום המלחמה. תוך שהם הרגילו את עצמם למצב החדש, שיתפו הרשויות האיסלנדיות פעולה דה פקטו עם כוחות הפלישה, אף על פי שבאופן רשמי הם החזיקו במדיניות נייטרלית. בימים הבאים נשלח ציוד להגנה אנטי אווירית שצוותיו היו מאומנים באופן חלקי בלבד ושהיה בלתי מספיק למשימת ההגנה על האי.
כוח ראשון של 746 נחתים בריטים שכבש את האי הוחלף ב-17 במאי בידי שתי חטיבות צבא רגילות. ביוני הגיעו לאי חיילים ראשונים מכוח "Z" שמקנדה כדי להקל על הבריטים ולהחזיר חיילים להגנה על בריטניה. שלושה גדודים קנדיים שלטו באיסלנד עד אביב 1941, אז הוחלפו בידי כוח חיל המצב הבריטי, והועברו לבריטניה כדי לסייע בהגנה.
ב-7 ביולי 1941 הכריז נשיא ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזוולט כי ארצות הברית הנחיתה כוחות באיסלנד כדי למנוע השתלטות גרמנית על נתיבי השיט והאוויר החיוניים לארצות הברית[7]. המיקום האסטרטגי של האי והיותו מתאים לבסיסי חיל אוויר וצי, גרם לעלייה בחשיבותו. חטיבת הנחתים הראשונה, שכללה 4,100 חיילים שהתה באיסלנד עד תחילת 1942, אז הוחלפה בידי חיילים מצבא ארצות הברית, כדי שתוכל להצטרף ללחימה באוקיינוס השקט.
איסלנד שיתפה פעולה עם הבריטים ולאחר מכן עם האמריקאים, אך נותרה באופן רשמי נייטרלית עד סוף המלחמה.
מספר היסטוריונים פיתחו את "תאוריית המחסה", לפיה איסלנד ומדינות קטנות אחרות, בנוסף לבריתות הרגילות, מחפשות מחסה עם מדינות או ארגונים גדולים יותר כדי לפצות על נקודות התורפה שקיימות בשליטה על אזור קטן[8].
תחת כיבוש בעלות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
כוחות בריטיים רבים עברו דרך איסלנד, מה שיצר הפרעה בחיי האזרחים. כך, דיווחים הראו שנשים ונערות ניהלו יחסים עם החיילים, וכן נראתה עלייה בזנות[3]. דיווחים אלו גרמו לעוינות בין החיילים לגברים באיסלנד. האינטראקציה בין החיילים לנשים נודעה בשם Ástandið או אסטנדד ("המצב" באיסלנדית). נשים רבות נישאו לחיילים מבעלות הברית והביאו עמם ילדים לעולם, שרבים מהם נשאו את הפטרונים "הנסון" ("שלו" באיסלנדית). לחלק מהילדים שנולדו יש שמות משפחה באנגלית.
במישור אחר, סחף מוקשים הפך לבעיה גדולה עבור האיסלנדים ועבור בעלות הברית, וכוח ראשון לסילוק מטעני חבלה הוכשר על ידי הצי הבריטי ב-1942[9]. הכוחות הבריטיים סיפקו למשמר החופים האיסלנדי נשק ותחמושת, כמו גם מטעני עומק נגד הצוללות הגרמניות. במהלך המלחמה הצליחו מוקשים וצוללות גרמניות להטביע מספר כלי שיט של איסלנד.
אבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כ-230 איסלנדים נהרגו במלחמה, רובם בהטבעת כלי שיט על ידי צוללות גרמניות[10].
אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
לנוכחות הבריטית והאמריקאית הייתה השפעה משמעותית על איסלנד. פרויקטים הנדסיים רבים כמו בניית נמל התעופה של רייקיאוויק, הביאו תעסוקה לרבים. בנוסף, איסלנד נהנתה מייצוא דגים לממלכה המאוחדת.
כיום, מכונה מלחמת העולם השנייה באיסלנד מדי פעם כ"המלחמה הנפלאה" או "המלחמה המבורכת" (Blessað stríðið), בשל השפעתה על איסלנד.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איסלנד במלחמת העולם השנייה, באתר Another Iceland
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Reykjavík during WWII, Borgarsögusafn Reykjavíkur, 1 ביוני 2011
- ^ Bittner, Donald F. (בדצמבר 1975). "A Final Appraisal of the British Occupation of Iceland, 1940–42". The RUSI Journal. 120 (4): 45–53. doi:10.1080/03071847509421214. ISSN 0307-1847.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 1 2 KARLSSON, GUNNAR (2017). ICELAND'S 1100 YEARS: history of a marginal society. C HURST & CO PUB LTD. ISBN 978-1849049115. OCLC 986911706.
- ^ Stone, Bill (1998). "Iceland in the Second World War". Stone & Stone. נבדק ב-2008-06-22.
- ^ "Iceland in the Second World War". נבדק ב-18 באפריל 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Foreign Relations of the United States Diplomatic Papers, 1940, General and Europe, Volume II - Office of the Historian". נבדק ב-1 ביולי 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Stetson Conn; Byron Fairchild (2 בינואר 2003). "CHAPTER VI From Nonbelligerency to War". Center for Military History United States Army. נבדק ב-17 ביוני 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Thorhallsson, Baldur (2018), "A theory of shelter", Small States and Shelter Theory, Routledge, pp. 24–58, doi:10.4324/9780429463167-3, ISBN 9780429463167, S2CID 212701638
- ^ "Brief Introduction to Icelandic EOD". Landhelgisgæsla Íslands. 2005. אורכב מ-המקור ב-2008-12-26. נבדק ב-2008-06-22.
- ^ Karlsson, Gunnar (2000). History of Iceland. pp. 316.
