אנה קוכאר
| מדינה |
אוסטריה  |
|---|---|
| מידע חסידת אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסידת אומות העולם (25 בדצמבר 1984) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | אנה קוכאר |
  | |
אנה קוכאר (בגרמנית: Anna Kuchar) הייתה אוסטרית חסידת אומות העולם[1]. סייעה ותרמה להצלתה של רוזליה וסרשטיין בתקופת השואה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנה קוכאר הייתה תושבת וינה, נשואה לפועל ואם לשני ילדים.
הפעילות בתקופת השואה להצלת יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מריה בהאם תרמה להצלתה של רוזליה וסרשטיין (Rosalia Wasserstein; עם נישואיה שמה הפך איסתה (Ista)), ילידת ב-13 בדצמבר 1918, צעירה יהודייה שחיה בווינה במהלך מלחמת העולם השנייה והועסקה כתופרת ב-Jersey-Modelle. אביה גורש כבר בשנת 1939 ורוזליה ומשפחתה נאלצו לעבור לגור בדירת חדר ברחוב Novaragasse 32 ברובע השני בווינה. ב-19 במאי 1942 הגיעו חילי האס אס שפינו באלימות את כל יושבי הבית היהודיים. רוזליה הייתה בעבודה כשאמה גורשה. באותה עת אחותה עבדה במשמרת לילה במפעל לקרטון. רוזליה פנתה לקהילה היהודית שם נודע לה כי אמה גורשה לטרזיינשטט וכי גם היא נכללת ברשימת המיועדים לגירוש לפולין[2].
רוזליה בקשה להסתתר. על מנת להקטין את הסכנה בחשיפתה בשל פשיטות תכופות של האס אס וחשש מהלשנות השכנים, רוזליה שינתה לעיתים קרובות את מקום המסתור, בין היתר היא גרה בדירותיהן של החברות פרנציסקה צכל, אנה קוכאר ומריה בהם. שלוש הנשים סיפקו לה גם מזון ובגדים. תחילה פנתה רוזליה תחילה אל פרנציסקה צכל שהסתירה אותה למשך זמן קצר עד שהועברה לדירה ברחוב פצמניטנאסה (Patzmanitengasse), בה שהתה עד יולי 1942. היא נעצרה על ידי הגסטפו, אך הצליחה להימלט. רוזליה פנתה שוב אל פרנציסקה, שנעתרה שוב לבקשתה והחביאה אותה בביתה ודאגה לכל מחסורה כולל ביקורים תכופים בבית יתומים, של ילד שאומץ על ידי משפחתה של רוזליה. לאחר ביקור של פקיד אס אס בכיר בביתה של פרנציסקה, היא החליטה להעביר את רוזליה למקום מסתור חלופי – לביתה של חברתה מריה באהם. לאחר ביקור של פקיד אס אס בכיר בביתה של פרנציסקה, היא החליטה להעביר את רוזליה למקום מסתור חלופי – לביתה של חברתה מריה באהם. מריה ידעה על מצוקתה של רוזליה וכן הבינה היטב את הסכנה הנשקפת לה כאשר החליטה להסתירה כדי למנוע ממנה להיעצר על ידי הגסטפו, כל זאת בלי לבקש שום דבר בתמורה.
מאוחר יותר רוזאליה הועברה לביתה של אנה קוכאר, אותה הכירה לפני המלחמה. אנה הציעה לה מיד מקלט. היא ידעה שלרוזליה אין כרטיס הקצבת מזון והונה עמד על מאתיים מארק בלבד. אף על פי שגם לאנה ולבעלה הפועל לא היו אמצעים מרובים, אנה קוכאר שיתפה איתה ועם הילדים את המעט שהיה לה. היא הסתירה את רוזליה על אף הפשיטות הסדירות של האס אס והחשש המתמיד מהלשנות השכנים. אנה אמרה להם שרוזליה היא חברתה המאורסת.
לכשהסכנה גברה ואנה חששה כי ייערך חיפוש בדירתה, הועברה רוזליה חזרה לביתה של פרנציסקה צכל, שם נראה המצב בטוח יותר.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוזליה וסרשטיין המשיכה לחיות בווינה לאחר המלחמה. אחותה של רוזליה, שהסתתרה בבית אישה אחרת, התאבדה ב-1973 משום שאמה לא שבה מטרזיינשטט. הילד, שאומץ על ידי משפחת וסרשטיין, שרד בבית היתומים היהודי. רוזליה לקחה אותו לביתה אחרי המלחמה, הוא נשאר איתה עד נישואיו.
הכרה והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-25 בדצמבר 1984 הכיר יד ושם בפרנציסקה צכל, אנה קוכאר ומריה בהם, כחסידות אומות העולם על תרומתן להצלת רוזליה וסרשטיין. טקס הענקת המדליות התקיים בווינה ב-4 בדצמבר 1985 באולם בית האיגודים המקצועיים, בנוכחות שגריר ישראל אורי פרושאור ובנוכחות נשיא הפרלמנט ויושב ראש האיגודים המקצועיים באוסטריה, מר אנטון בניה.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רוזליה וסרשטיין, באתר יד ושם
- ^ הערך מבוסס על תיק חסידי אומות עולם ב"יד ושם".