אנטנת טלאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מבנה אנטנת טלאי
אנטנת טלאי, 2.4 GHz 

אנטנת טלאי אנגלית: Patch Antenna) היא סוג של אנטנת רדיו, אשר צורתה אינה בולטת מבחינה ויזואלית, והיא ניתנת להתקנה על משטח שטוח. האנטנה מורכבת מיריעה ריבועית שטוחה או "טלאי" ממתכת, המורכב על יריעת מתכת גדולה יותר המשמשת כ"מישור הקרקע". הן הסוג המקורי של אנטנה מיקרו-רצועה (microstrip antenna)  שתוארה על ידי Howell ב-1972;[1] שני לוחות המתכת יוצרים יחד קו תמסורת בתהודה (resonance) עם אורך גל של חצי מאורך הגל המשודר\נקלט. מנגנון הקרינה נובע מקיטועים בקצוות החתוכים של רצועות קו התמסורת.[2] הקרינה בקצוות גורמת לאנטנה לפעול באופן חשמלי כאילו הייתה גדולה יותר מבחינת הממדים הפיזיים, כך שעל-מנת שהאנטנה תהיה בתהודה, נעשה שימוש בקו תמסורת מעט קצר יותר מאשר מחצית אורך הגל של התדר.

וריאציה של אנטנת טלאי נמצאת בשימוש נפוץ בטלפונים ניידים היא אנטנת טלאי מקוצרת (shorted patch antenna), או planar inverted-F antenna (ראשי תיבות :PIFA). באנטנה זו, בפינה אחת של הטלאי (או לפעמים בקצה אחד) יש קירקוע בעזרת סיכה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנטנת טלאי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Microstrip אנטנות," IEEE סימפוזיון בינלאומי בנושא אנטנות והתפשטות, וויליאמסבורג, וירג 'יניה, 1972 עמ' 177-180
  2. ^ הקרינה"מ Microstrip רדיאטורים," IEEE עסקאות על מיקרוגל תאוריה וטכניקות, אפריל 1969, כרך א'. 17, No. 4 עמ ' 235-236