אפקט הפיצה

אפקט הפיצה הוא מושג במדעי הדת ובסוציולוגיה המתאר תופעה בה רכיבים מתרבותה של אומה או עם משתנים או מתקבלים במידה רבה יותר במקומות אחרים, ואז חוזרים מחדש לתרבות המקור שלהם. וכן הדרך בה ההבנה העצמית של קהילה מושפעת ממקורות זרים (או מוטלת עליהם, או מיובאת מהם).

שמות נוספים לתופעה הם "לולאת משוב הרמנויטית" (hermeneutical feedback loop), "ריתוך מחדש לתרבות" (re-enculturation) ו"אוריאנטליזם עצמי" (self-orientalization).

המונח "אפקט הפיצה" נטבע על ידי נזיר הינדי שנולד באוסטריה והפך לפרופסור לאנתרופולוגיה באוניברסיטת סירקיוז, אג'הננדה ברהאטי, שכתב את הדברים הבאים ב-1970, בהתבסס על ניתוחו של התופעה הזו:

הפיצה המקורית באיטליה הייתה לחם אפוי חם פשוט ללא כל תוספות. לאחר מלחמת העולם הראשונה, החלו להכין בארצות הברית מנה מפותחת יותר של המאכל, עם טעמים שונים, גדלים וצבעים רבים. לאחר שהתקבל המאכל האמריקה, חזר לאיטליה באמצעות קרובי משפחה שבאו לבקר עם המאכל המחודש. המונח והאובייקט רכשו משמעות ומעמד חדשים, כמו גם טעמים רבים חדשים בארץ המוצא שלהם איטליה.

— אג'הננדה ברהאטי

דוגמאות

המשמעות המקורית

הדוגמאות המקוריות שניתנו על ידי אג'הננדה ברהאטי עסקו בעיקר בפופולריות ובמעמד:

• סרטי טרילוגיית אפו של סטיאג'יט ריי, שהיו כישלונות בהודו לפני שזכו בפרסים במערב ונחשבו מחדש כקלאסיקות של הקולנוע ההודי
• הפופולריות בהודו של תנועות כמו אלה של מהרישי מהש יוגי בהתבסס על פופולריותם במערב הפופולריות של יוגה פוזית בהודו, כמה גורוים, ומערכות ותורות הודיות אחרות בעקבות פופולריותם במערב
• המעמד הנשגב של הבהגווד גיטה בהינדואיזם, שם, למרות שהיא תמיד נחשבה לחשובה מאוד, רק זכתה לפרומיננטיותה הנוכחית בעקבות ניסיונות מערביים לזהות ספר קנוני ולכנותו "התנ"ך ההינדי"

בתרבות

בודהיזם

• באופן דומה, הבודהיזם המודרני או "הבודהיזם הפרוטסטנטי" פותח על ידי מערביים שלפי החוקר סטפן ג'נקינס, "טעו בחשיבתם שזהו מוצר ילידי של סרי לנקה", והם בתורם השפיעו על הבודהיסט הסרי לנקי אנגריקה דהארמפאלה, שיחד עם חברת התאוסופיה, היה גורם מרכזי בהפצת הבודהיזם גם בהודו וגם במערב.
• השפעת תרגומים של חברת הטקסטים הפאלי שבבריטניה על הבודהיזם בדרום אסיה.
• תרבות הצ'ולו היא המצאה של צ'יקנוס בקליפורניה, במיוחד לוס אנג'לס. כיום, אופנת הצ'ולוס מוצאת את דרכה למקסיקו בצורה מחודשת.

מקסיקו

• תהלוכת יום המתים בעיר מקסיקו הושראה מאירוע בסרט ג'יימס בונד "ספקטר", שהיה אירוע בדיוני כשהסרט יוצר.

אירלנד

• יצירה מפירות לפת הייתה מנהג חג ההלואין באירלנד ובחלקים מבריטניה הגדולה. מהגרים אירים הביאו את המסורת הזו איתם לארצות הברית, והתאימו אותה לשימוש בדלעות ילידיות במקום לפת. במרוצת הזמן, החלו להשתמש בדלעות במקום לפת ליצירת פרצופים באירלנד ובבריטניה הגדולה.
• יום פטריק הקדוש, והמצעדים הקשורים בו, הופכו לראשונה לאירועים חגיגיים על ידי אירים אמריקאים; למעשה, דבלין לא קיימה מצעד ליום פטריק הקדוש עד 1931. התחייה של המוזיקה המסורתית האירית של שנות ה-60 וה-70 החלה באמריקה.

אסלאם

• המחשבה הדתית של אבן רושד (אברואס), שנלקחה על ידי אירופאים של המאה ה-19 כמו ארנסט רנן, ובכך שבה לפופולריות במהלך ה"נהדה", הרנסאנס האסלאמי.
• האנליסט מארק סדגוויק כתב שהטרור האיסלאמיסטי, ובמיוחד התאבדות במטען נפץ, יכולים להיחשב כדוגמאות, המתחילות כפרשנויות בודדות של המושג שהיד, או השהדה, ואז מיובאות מחדש לעולם המוסלמי הרחב.

דוגמאות נוספות

• טפניאקי, סגנון בישול המושפע מהמערב שנוצר ביפן והפך פופולרי בארצות הברית.
• מוזיקת סלסה: הלהקות הראשונות של סלסה היו בעיקר פוארטו ריקנים שעברו לניו יורק בשנות ה-30.
• האו צ'יו ג'ואן, רומן סיני. ג'יימס סנט אנדרה, מחבר "תיאוריה מודרנית של תרגום ותרגום בעבר: תרגומים אירופאים של האו צ'יו ג'ואן", כתב שבסין הרומן נחשב במקור "לספרות בינונית ונמצא בסכנת שכחה מוחלטת עם שינויי הטעם הספרותי בתחילת המאה ה-20." הוא אמר שהעובדה שהיה עניין בתרגום הרומן לאנגלית "העניקה לו חיים ותהילה" ובכך השפיעה על מעמדו בסין.

סוגים נוספים של אפקט הפיצה

החוקר יורן בורופ כתב על "אפקט הפיצה ההפוך", כאשר שינוי של חברה אחת בתרבות אחרת מתחדש על ידי אותה חברה, כגון פילוסופים אירופאים כולל מרטין היידגר "שנראה כי הושפעו מאוד ממחשבה מזרחית - מחשבה מזרחית שהוצגה דרך עיניים 'פרוטסטנטיות' או 'מערביות'. התהפוכה הזו אינה תופעה ייחודית במדעי הדת, שם פרשנויות, פרשנויות מחודשות והמצאות נחשבות לתכונות נפוצות של הדת."

סטפן ג'נקינס ציין שתופעת המשוב החוזר יכולה להמשיך ולחזור; כמו במקרה של הפיצה, חזרת הפיצה לאיטליה שוב השפיעה על המטבח האמריקאי: "תיירים אמריקאים אוהבי פיצה, שבאו לאיטליה במיליונים, חיפשו פיצה איטלקית אותנטית. האיטלקים, בתגובה לביקוש זה, פיתחו פיצריות כדי לענות על ציפיות אמריקאיות. שמחים עם הגילוי של 'פיצה איטלקית אותנטית', האמריקאים לאחר מכן פיתחו רשתות של פיצריות 'איטלקיות אותנטיות' עם תנורי לבנים. כך, האמריקאים פגשו את השתקפותם באחר ושמחו.

ג'ים דאגלס, בקיא בתזה של ברהאטי, יישם אותה על מוזיקת הבלוז שנוצרה בארצות הברית לפני 1960. מוזיקת הבלוז של אמנים אפרו-אמריקאים כמו רוברט ג'ונסון, מאדי ווטרס וכו' הגיעה לאנגליה, שם נתקבלה בחום על ידי מוזיקאים רוק. לאחר מכן, בלוז זה, בעיטור מחודש, חזר לארצות הברית על ידי הרולינג סטונס, קרים, לד זפלין וכו' בסוף שנות ה-60, שם הוא נתקבל בחום על ידי אמריקאים (שמעולם לא שמעו על רוברט ג'ונסון וכו'). מאוחר יותר, חלק מהאמריקאים הללו גילו את שורשי הבלוז הבריטי-רוק בהקלטות של אמני הבלוז האמריקאים המקוריים. חלק מהם, שהושפעו מהפלישה הבריטית, המשיכו להקים להקות רוק גאראז', שלאחר מכן השפיעו על גל הפאנק הראשון בבריטניה.