בדיקת הקשה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בדיקת הקשהאנגלית: Tap Testing) נועדה לצורך איתור בועות אוויר והפרדות בין שכבות חומר מרוכב ומבנים מתכתיים.

פטיש הקשה סטנדרטי. ניתן להשתמש בשני צדדיו לאיתור הפרדות בגדלים שונים

זוהי אחת ממגוון שיטות הבדיקה שאינן הורסות את האובייקט הנבדק, והיא מבוססת על הקשה קלה, באמצעות פטיש הקשה תקני, על האובייקט הנבדק והאזנה לצליל המתקבל.

עקרון השיטה מבוסס על הבדלים בצליל המופק בהקשה מעל בועת אוויר אל מול הצליל המופק בעת הקשה על חלק תקין, כפועל יוצא של אקוסטיקה שונה.

השיטה מיושמת בתעשייה בתחומים נרחבים.

עקרונות השיטה ויישומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקשה על משטח מפיקה הד קולי אחיד. לעומת זאת, בהקשה על אזור שבו יש אי רציפות או חלל ישמע הד קולי עמום או רוטט, השונה מהצליל של המשטח התקין. בודק מנוסה יכול להבחין בהבדלים הקוליים שבין אזור תקין ואזור פגום, ועל ידי הקשה זהירה, יכול גם לקבוע במידת הערכה סבירה את גבולות האזור הפגום.

הבודק מקיש בפטיש בדיקה מיוחד (למרות שניתן להשתמש בכל חפץ צר ואטום, כגון מטבע) על קטע משטח מוגדר ומסומן מראש, במהירות גבוהה ובתדירות קבועה, ממרחק קצוב ומקשיב מקרוב לצליל המתקבל.

מטרות הבדיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבדיקה משמשת להערכה מהירה של כל משטח הניתן לגישה, לצורך גילוי הפרדת שכבות (Delamination), היפרדות הדבקות (Debonding), או איתור חלל בחומר (Voids). במובנים רבים, מקבילות מטרות בדיקת ההקשה לשימושי בדיקה אולטרסונית בתעשייה.

כמרבית הבדיקות הלא הורסות, גם בדיקה זו משמשת לגילוי פגמים בעת תהליך הייצור, בזמן ההרכבה או בעת ביקורת תקופתית.

אמינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמינות הבדיקה בהקשה, תלויה ביכולת ובניסיון של הבודק. הבודק חייב לדעת כיצד לחפש כשלים של הדבקות מבנה, וכיצד לזהות אזורים בהם סביר שיתרחשו כשלים כאלה.

יכולת הגילוי של פגמים נמצאת ביחס הפוך לעובי המעטה הנבדק - מגבלת העובי המקסימלי של מעטים הניתנים לגילוי פגמים הוא עד 2 מ”מ. גם גודל המבנה וצורתו משפיעים על יכולת האיתור.

יתרונות וחסרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יתרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משך בדיקה קצר.
  • עלות בדיקה נמוכה (עלות חד פעמית של פטיש הקשה, ועלות הסרת החלק הנבדק).
  • ניתן לבדוק חלקים מרובי צדדים וצורות מורכבות.
  • ניתן לבדוק את כל סוגי ההדבקות.
  • דרושה הכנה מינימלית לחלק הנבדק.

חסרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הבדיקה תלויה רבות בכישורי הבודק ובמיומנותו.
  • הבודק צריך לפעול על פי טכניקת בדיקה קבועה.
  • חייבת להיות גישה אל האזור הנבדק, להבדיל מבדיקות כגון רדיוגרפיה.
  • קשה לגלות פגמים קטנים (בקוטר של 1 מ"מ עד 7 מ”מ), או פגמים בעומק האובייקט.
  • הבדיקה אפשרית במשטחים ישרים וברדיוסים רחבים בלבד.