בלתי נסלח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בלתי נסלח
Unforgiven
כרזת הסרט
במאי קלינט איסטווד
מפיק קלינט איסטווד
תסריטאי דייוויד פיפלס
עורך ג'ואל קוקס
שחקנים ראשיים קלינט איסטווד
ג'ין הקמן
מורגן פרימן,
ריצ'רד האריס
מוזיקה לני נילהאוס
מפיץ האחים וורנר
מדינה ארצות הברית
הקרנת בכורה 7 באוגוסט 1992
משך הקרנה 131 דקות
שפת הסרט אנגלית
תקציב 14,400,000‏$
הכנסות 159,157,447‏$
הכנסות באתר מוג'ו unforgiven
פרסים ארבעה פרסי אוסקר
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בלתי נסלחאנגלית: Unforgiven) הוא מערבון משנת 1992 בבימויו וכיכובו של קלינט איסטווד. הסרט זכה בארבעה פרסי אוסקר: בפרס הסרט הטוב ביותר, פרס שחקן המשנה הטוב ביותר, פרס הבימוי ופרס העריכה.

הסרט זכה לשבחים רבים מצד מבקרים כמו רוג'ר אברט ונחשב ליצירת המופת של קלינט איסטווד וכאחד מהמערבונים הטובים ביותר עד היום. הסרט נכנס עשור לאחר מכן לארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית. את הסרט הקדיש איסטווד לשני הבמאים הנערצים עליו, דון סיגל וסרג'ו לאונה.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור נפתח כשדמות כורה קבר למרגלות עץ, בחצר בית בודד, וכותרות פתיחה מספרות על מותה של אישה צעירה ויפה שנישאה לעבריין ידוע  בשם ויליאם מני (קלינט איסטווד), וזאת בניגוד לאזהרת אמה כי סופה להירצח על ידיו. מתברר שדווקא אבעבעות שחורות הן אלו שגרמו למותה בטרם עת. השנה היא שנת 1878.

שנתיים מאוחר יותר.

מדינת ויומינג, עיירה בשם-  Big Whiskey  . מועדון בליארד ובית זונות מקומי, שני בליינים שיכורים משחיתים את פניה של זונה לאחר שזו לילגלגה על איבר מינו הקטן של אחד מהם. שריף העיירה (ג'ין הקמן) המכונה "ליטל ביל" פוטר אותם מהצלפת שוט, וממיר זאת בקנס בלבד לבעל המקום על כך שהשחיתו את רכושו- הזונה שאינה מועילה לו עוד.

העונש מקומם את אליס, מנהיגת היצאניות במועדון, והם מגייסות את כל החסכונות שברשותן לפרס של 1,000 דולר למי שיהרוג את שני הבוקרים.

אל ביתו של וויל מני שבקנזס, מגיע בחור צעיר וזחוח בשם שופילד קיד. הוא מספר לו על הפרס שהוכרז, ומציע שותפות. מני, שבהשפעת אשתו המנוחה עזב את אורח חייו הקודם לא רוצה ללכלך שוב את ידיו בהרג, אך מצבו הכלכלי הקודר דוחק בו. הוא מפקיד את שני ילדיו הרכים על החווה, ויוצא לדרך.

בינתיים, השמועה על הפרס, עשתה כנפיים, ואל העיירה מגיע יריב ותיק של השריף על מנת להתחקות אחר צמד המבוקשים. האקדוחן מכונה "אינגליש-בוב" על שם מוצאו, ומתלווה אליו ביוגרף הכותב את סיפורו בשם בושה. ליטל ביל שאסר על נשיאת נשק בעיירה, מכה את אינגליש בוב באכזריות ומקווה להרתיע בכך מתנקשים נוספים הנוהים אחר הפרס. אינגליש בוב מגורש, ואילו הביוגרף שהתרשם ממעללי השריף, מחליט להישאר ולכתוב את זכרונותיו.

אל מני וקיד, מצטרף גם מכרו הוותיק של מני מימי הפשע ההוללים- לוגן (מורגן פרימן). יחד הם מגיעים לעיירה, ומתמקמים במועדון הבליארד. בעוד חבריו מתרועעים עם הזונות בקומה העליונה, מני, עייף וחולה מהמסע יושב בפאב. השריף, ששמועת האורחים החמושים הגיעה אליו, מגיע יחד עם סגניו ותובע ממני את אקדחו. מני מכחיש בהתחלה, אך השריף מוצא את נשקו, ומכה אותו נמרצות. לוגן וקיד נמלטים דרך החלון, ואוספים את מני החבול אל אסם מחוץ לעיר, שם ממתינים שישוב לאיתנו.

מני שב להכרתו, ורואה שמטפלת בו הזונה שפניה הושחתו. הוא לומד ממנה שחבריו כבר "מקבלים מקדמה" על הפרס באמצעות מין חינם. מני מסרב לרמז המפורש בשל נאמנותו לרעייתו המתה. כשהוא מתאושש הם יוצאים בעקבות המבוקש הראשון – באנטי הצעיר. (שהיה אנושי בהרבה מחברו האכזרי) הם מאתרים אותו מתרועע עם חבריו. לוגן צולף בו ממרחק ופוצע אותו. זעקותיו גורמות ללוגן נקיפות מצפון, ומני משלים את המלאכה. לוגן אומר שאינו יכול לשוב והרוג כבימים עברו. הוא שם פעמיו לביתו, ומני וקיד ממשיכים לבדם.

לוגן נתפס בדרכו הביתה. הוא מעונה עד מוות על ידי השריף. מני וקיד מוצאים גם את הבחור השני- מייק קוויק, וקיד מחסלו בבית שימוש. הם נפגשים עם אחת הזונות שמביאה למקום מוסכם את כסף הפרס, וממנה הם שומעים לראשונה על מותו האכזרי של לוגן.

קיד הצעיר, מתוודה שזה לו הפעם הראשונה להרוג אדם (וזאת בניגוד להתרברבויותיו כל העת). אכול חרטה ומזועזע ממעשיו הוא נשבע שלא להרוג שוב לעולם. מני לעומתו, מחליט לשוב לעיירה ולנקום את מות חברו.

מני מגיע אל המועדון, ומוצא שבחזיתו מוצגת גופת לוגן כשעליה כרזה המזהירה כי "זה מה שיקרה כאן לרוצחים". מני נכנס אל המועדון שם חוגג השריף עם בני העיירה. מני משבית את השמחה, ומוציא להורג את בעל המקום על כך שהציג את גופת חברו לראווה. הוא מתעמת עם ליטל-ביל, תוך שלראשונה אנו נחשפים למעלליו המזוויעים מימים עברו, ובסוף הדיאלוג המתוח הוא מכריע את השריף וסגניו בקרב יריות בו הוא "חוזר לעצמו" כאקדוחן העשוי ללא חת. מני יוצא לרחובה הראשי של העיירה, מזהיר את התושבים המפוחדים שאם לא יקברו כראוי את חברו, הוא ישוב וינקום באכזריות.

כותרות הסיום מספרות שוויל מני שב לביתו ולילדיו, עקר איתם לסן פרנסיסקו והפך לסוחר טקסטיל משגשג.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט "בלתי נסלח" הוא מערבון ששובר את התבנית הקלאסית של "הטוב, הרע והנערה" במערבון האמריקאי, ויחד עם זאת הוא שייך עדיין לז'אנר המערבונים. הסרט עושה שימוש במיתוסים רבים של המערב הפרוע: הבר המקומי עם הזונות, השריף של העיירה, והאקדוחנים שכירי החרב.

התבנית הסטריאוטיפית נשברת. אין טוב מוחלט או רוע מוחלט בסרט. השריף "ביל הקטן" (ג'ין הקמן) אינו התגלמות הטוב, אך גם אינו הנבל. גם הגיבור הראשי "ויל מאני" מוצג כאדם ערכי, אך עם קופת שרצים רצינית על גבו. הוא המונחה על פי ערכים של רעות ונאמנות, מכיר בערכם של החיים, ומצד שני עשוי ליטול אותם בנסיבות מסוימות. הפרולוג והאפילוג מדגישים שזהו גיבור ערכי שיש להזדהות עמו, אף שתוכן הסרט בעייתי מבחינה זו.

מיתוס האקדוחן במערב הפרוע מנופץ לרסיסים באמצעות דמותו של "בוב האנגלי". זהו אקדוחן המספר לסופר המלווה אותו את האוטוביוגרפיה שלו המורכבת מסיפורי גבורה מיתיים. הסיפורים מתבררים לאחר מכן כשקריים או לפחות כמוגזמים, כאשר "בוב האנגלי" כושל בהתמודדות מול השריף "ביל הקטן". הסופר "בושה" מייצג את הסופרים שהיו בעצם האחראים לפריחת המיתוסים סביב דמויות שונות במערב הפרוע, כמו "בילי הנער" וכו'. אפילו הדעה הרווחת בקשר ליעילות השליפה המהירה של האקדח נבחנת מחדש. הסרט חושף את האמת מאחורי המיתוס, מגלה את הקושי הנפשי האמיתי בנטילת חייו של אדם, וקורע את המיתוס לגזרים, כאילו רוצה התסריטאי לומר "זאת המציאות מאחורי המיתוס". גם "סקולפילד הילד" המלווה את "מאני" הגיבור הראשי וניזון מסיפורי העבר מנסה להציג את עצמו כאקדוחן מיומן שרצח כבר כמה וכמה אנשים. אבל התנהגותו משתנה במבחן המציאות. ערכים שונים עומדים כאן למבחן: "נקמה", "נטילת החוק לידיים", "חברות", "נאמנות". "מגבלות הסמכות" וכו'.

איסטווד מצייר דמות שונה מהאקדוחנים שהציג בסרטי המערב הפרוע הקלאסיים שפרסמו אותו ובססו אותו כשחקן מוביל בתעשייה ההוליוודית. לימים אף ביסס את מעמדו כאקדוחן מודרני בסדרת סרטי "הארי המזוהם". בסרט מציג איסטווד אקדוחן מזדקן שעייף מהרג, שינה את ערכיו ומבקש סליחה מאלוהיו. נראה שבסרט זה נפרד קלינט איסטווד מדימוי האקדוחן שדבק בו לאורך השנים וקובר אותו סופית.

פרסי אוסקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט היה מועמד לשמונה פרסים, ומתוכם זכה בארבעה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]