בנג'מין אטקינס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בנג'מין אטקינס
Benjamin Atkins
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 26 באוגוסט 1968
לואיזיאנה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 בספטמבר 1997 (בגיל 29)
ג'קסון, מישיגן, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בנג'מין תומאס "טוני" אטקינס (אנגלית: Benjamin Thomas "Tony" Atkins;‏ 26 באוגוסט 1968 - 17 בספטמבר 1997) היה רוצח סדרתי אמריקאי שאנס, עינה ורצח 11 נשים בדטרויט, מישיגן, במהלך שמונה חודשים בין דצמבר 1991 ל-אוגוסט 1992[1].

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטקינס נולד בדטרויט[2], הצעיר מבין שני בנים. משפחתו התגוררה בשכונה ענייה, ושני הוריו היו מכורים לסמים ואלכוהוליסטים. זמן קצר לאחר לידתו, אביו של טוני עזב את המשפחה. בשנת 1970, אמו של בנימין נטשה אותו והוא נשלח לבית יתומים, שם בילה את ילדותו ונעוריו. בזמן שהתגורר שם הוא הותקף פיזית על ידי ילדים אחרים, ובגיל 10 הוא נאנס על ידי אחד העובדים. במהלך חמש השנים הבאות, הוא היה נתון ללא הרף להטרדות מיניות על ידי נערים אחרים, עד שבסופו של דבר ברח מבית היתומים והתאחד עם אמו. במשך זמן מה הוא חי יחד איתה ועם אחיו הגדול, אבל יום אחד הבין שאמו עובדת כזונה[3]. בשל כך, גם הוא וגם אחיו ראו אותה מקיימת יחסי מין עם לקוחות בבית במספר הזדמנויות. נגעל ממעשיה של אמו, הוא עזב את הבית שוב בסוף שנות ה-80, חי ברחובות וצרך סמים, ולבסוף פיתח התמכרות לסמים. מכיוון שלא הייתה לו השכלה פורמלית, אטקינס נאלץ לעבוד בעבודות תמורת שכר נמוך, ובילה את הלילות במקלטים לחסרי בית. בזמנו הפנוי, הוא ביקר במקומות שבהם מתגוררים סרסורים וזונות, אך מעולם לא נעצר על פשעים חמורים. רוב מכריו טענו שהם אוהבים אותו מאוד, אך עם זאת ציינו כי כשהוא שיכור או תחת השפעת סמים, הוא הראה סימנים של אישיות אנטי-חברתית והפגין התנהגות מיזוגנית[4].

הקורבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקורבן הראשון שהתגלה היה דבי אן פריידי בת ה-30, שנמצאה ב-14 בדצמבר 1991, לאחר שנעלמה ב-8 בדצמבר. ב-30 בדצמבר נמצאה גופתה של ברטה ג'ין מייסון בת ה-26. היא נעלמה ב-11 בדצמבר ונראתה בפעם האחרונה יוצאת מביתה ונכנסת לחנות, ולאחר מכן לא נראתה שוב בחיים. ב-3 בינואר 1992, בזמן שהרסו בית נטוש, גילו פועלים את גופתה של פטרישיה קנון ג'ורג' בת ה-36. ב-25 בינואר אותרה גופתה של ויקי טרולוב בת ה-39. ב-17 בפברואר נמצאו גופות של שלוש נשים. ב-9 באפריל, גופתה של ברנדה מיטשל בת ה-28 נמצאה בבית נטוש, לאחר שהיא נעלמה ארבעה ימים קודם לכן עם שני ילדיה כשהיא הלכה לחנות. מיטשל נמצאה עירומה כמעט לחלוטין, מלבד צעיף שנכרך סביב צווארה. בתחילה האמינו כי מותה הוא מנת יתר של סמים. כמה ימים לאחר מכן, ב-15 ב-15, התגלתה גופתה הנרקבת חלקית של ויקי ביסלי-בראון בת ה-27, שנראתה לאחרונה בחיים ב-25 במרץ. ב-15 ביוני נמצאה גופתה של ג'ואן או'רורק בת ה-45.

המעצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטקינס נעצר באשמת אונס ב-21 באוגוסט 1992, לאחר שזוהה ברחוב בדטרויט על ידי דרלין סונדרס בת ה-34, שאטקינס תקף באוקטובר 1991. הוא הכחיש מכל וכל כל מעורבות ברציחות, וטען כי הוא הומוסקסואל. לאחר חקירות נוספות, השוטרים זיהו אותו עם הפרופיל הפסיכולוגי שהצליחו ליצור על הרוצח. לאחר 12 שעות, אטקינס הודה ברציחות של 11 נשים. הוא תיאר בפירוט את המראה והלבוש של הקורבנות, ואף ציין את מקום הימצאם של הקורבנות ה-10 וה-11. היעלמותם לא הייתה קשורה לרציחות עד להודאתו של אטקינס, ומציאת הגופות במקום בו הוא טען שהן נמצאות עוד באותו יום[5]. במהלך החקירה אמר אטקינס כי המניע לרציחות הוא שנאתו לנערות ונשים העוסקות בזנות. הוא הצהיר כי פיתה את קורבנותיו לבתים נטושים בכך שהציע להם סמים ואלכוהול, בנוסף לתשלום עבור שירותי המין שלהם.

המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשפט החל בינואר 1994. כ-150 בני אדם, כולל קרובי משפחה של קורבנותיו של אטקינס, הופיעו כעדים מטעם התביעה בדיונים בבית המשפט[6]. באחד הדיונים, אטקינס הודה במעשי הרצח, אך טען שהוא לא שפוי. במשך רוב המשפט הוא לא הגיב בשום צורה למתרחש, והיה נראה שהוא מנתק את עצמו לחלוטין מההליך המשפטי. עורך דינו ביקש לנהוג בהתחשבות כלפי מרשו, בטענה שאטקינס עבר התעללות בילדותו. לטענת עורך הדין, הטראומה הפסיכולוגית, יחד עם התמכרות לסמים, הביאו בסופו של דבר לבעיות הנפשיות, הרגשיות והתנהגותיות שלו. עם זאת, לאחר משפט של ארבעה חודשים ושלושה ימים של דיונים, חבר המושבעים מצא את בנג'מין אטקינס אשם, ובאפריל אותה שנה, הוא נידון למספר תקופות של מאסר עולם[7].

מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מעצרו, החל מצבו הבריאותי של אטקינס להתדרדר, וב-17 בספטמבר 1997 הוא מת מאיידס[8].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Benjamin Tony Atkins | Murderpedia, the encyclopedia of murderers, murderpedia.org
  2. ^ Frank Witsil, 9 notorious Michigan killers who terrorized and brutalized women, Detroit Free Press (באנגלית אמריקאית)
  3. ^ Gravereviewer, Benjamin Atkins: The Woodward Corridor Killer, Grave Reviews, ‏2020-08-17 (באנגלית אמריקאית)
  4. ^ "Ben atkins". Detroit Free Press. 1992-08-23. p. 1. נבדק ב-2023-10-29.
  5. ^ "Benjamin Atkins Highland Park". Detroit Free Press. 1992-10-02. p. 6. נבדק ב-2023-10-29.
  6. ^ "1/11/94 Atkins trial starts". Detroit Free Press. 1994-01-11. p. 18. נבדק ב-2023-10-29.
  7. ^ By, DETROIT MAN IS CONVICTED OF KILLING 11 PROSTITUTES, Orlando Sentinel, ‏1994-04-23 (באנגלית אמריקאית)
  8. ^ Benjamin “Tony” Atkins (1968-1997) - Find a Grave..., www.findagrave.com (באנגלית)