גטו אוסווייטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

גטו אוסווייטי (שפעל בשנים יולי 1941 — ינואר 1942) הוא גטו יהודי, אליו הועברו בכוח יהודים מהיישוב אוסווייטי שבמחוז פסקוב במסגרת תהליך רדיפת והשמדת יהודים במהלך הכיבוש הנאצי של רוסיה על ידי חיילי גרמניה הנאצית בתקופת מלחמת העולם השנייה.

על פי מפקד האוכלוסין משנת 1939, אוכלוסיית היהודים באוסווייטי עמדה על 136 איש (כ-5.5% מתושבי העיירה כולה)[1]. הצבא הגרמני כבש את העיירה ב-13 ביולי 1941.

לאחר שהוקם הגטו, הוא גודר בגדר גבוהה ואטומה. חיילים גרמנים שמרו על החומה מחוץ ו"המשטרה היהודית" שמרה עליה מבפנים. חל איסור על היהודים לצאת אל מחוץ לגדר ורק נבחרים הורשו לצאת, לעבודות כפייה. רוב היהודים שנכלאו בגטו לא יצאו מהם עד לחיסול הגטו.

ניהול חיי היומיום בגטאות הופקד בידי "מועצת היהודים" - יודנראט, תחת פיקוח הגסטפו ושימש כגוף מקשר בין השלטונות הגרמנים לאוכלוסייה היהודית כדי לאכוף את החוקים הנוקשים שהוטלו ולספק מכסות יהודים לעבודת כפייה לדרישת הגרמנים.

כל היהודים מעל גיל 13 אולצו באיומי מוות לשאת טלאי צהוב ועד מהרה החלו יחידות הצבא הגרמני ביישום תוכניתו של היטלר להשמדת יהודים וארגנו את הקמת גטו אוסווייטי, שנבנה בפינות רחוב הגדה הקטנה, רחוב גורקי, רחוב המשמר ורחוב ה-25 באוקטובר[2]. למעט יהודי העיירה בגטו שוכנו גם יהודים שגורשו מיישובים אחרים בסביבה וממחוזות שונים בבלארוס. לפי אומדנים שונים שהו בגטו כ-550 יהודים.

היהודים לא קיבלו מזון ונאלצו לנהל סחר חליפין עם התושבים הלא יהודים. בחורף 1941 לא היה ניתן לחמם תנורים בשל איסור הנאצים על היהודים לאסוף עצים למדורה.

הנאצים היו עורכים פשיטות רבות בגטו ומתעללת בתושבי הגטו והסתייעה לצורך כך בעזרת המקומיים ובסיוע משטרת העזר הרוסית (Русская вспомогательная полиция).

בנובמבר 1941 הנאצים החלו בחיסול הגטו ובמסגרת מבצע זה הרגו 343 יהודים, אף שהמקומיים העידו כי מספרם היה רב יותר. בסך הכל נהרגו כ-400 יהודים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כך על פי הספר השואה בברית המועצות [Холокост на территории СССР] משנת 2009
  2. ^ Воспоминания Игоря Абрамовича Баранова