גירי פסטל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גירי פסטל

גירי פסטל הם סוג של פסטל המיועד לציור ורישום. כמו מקלוני פסטל אחרים, הם מורכבים בעיקר מצבען וחומר מילוי, לרוב שילוב של שעווה, גומי ערבי, פחם, גיר, ולעתים תוספות כבדות יותר, כגון חימר. אין הבדל מהותי במרכיבים בין גירי פסטל לפסטלים רכים, פרט למידת הרכות של המקלון, שהיא תוצר לוואי של היחס בין חומר המילוי לצבען. קרויים לעתים פסטל יבש, פסטל קשה או גירי פוליכרומוס.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גירי פסטל מאפשרים עבודה עדינה ומדויקת, בדומה לעפרונות פסטל. כמדיום קשה, הם פחות ניתנים לערבוב על פני הנייר לעומת פסטלי שמן או פסטל רך, ועל כן נוהגים להשתמש בהם בעיקר לרישום הדורש קווים מדויקים, או בשילוב עם פסטלים רכים. עם זאת, קיימים ציורים רבים העושים שימוש אך ורק בגירי פסטל, חלקם ביצירות אמנות חשובות. בציור בגירי פסטל יש צורך בגירים עצמם, גיר לבן ושחור, עפרונות לבנים ושחורים נטולי גרפיט, ולעתים ממיס על מנת ליצור אפקטים נוזליים. מרבית גירי הפסטל מסיסים במים. גירי פסטל דורשים לרוב משטח מחוספס מעט יותר מפסטלים אחרים, כמו למשל נייר אקוורל או לוח עץ.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור בצבעי פסטל מאת אדגר דגה

גירי הפסטל הם גלגול מוקדם יחסית של הפסטל, והיו בשימוש כבר בימי הרנסאנס. לאונרדו דה וינצ'י תיעד אותם בכתביו כבר במאה ה-13, והם עברו גלגולים שונים לאורך המאות. איכות וכמות הפיגמנט השתנו, וכך גם חומרי המילוי. הגמישות של הגומי הערבי החליפה את הנוקשות של השעווה, מינוני הפחם והגיר התמעטו, ומתוך גיר הפסטל התפתח הפסטל הרך. במאה ה-20 צירפו שמן לתערובת וכך התפתחו פסטלי השמן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]