האצטדיון המרכזי (וולגוגרד)
 | |
| מיקום |
 וולגוגרד, רוסיה |
|---|---|
| קואורדינטות | 48°44′04″N 44°32′54″E / 48.734444°N 44.548333°E |
| תקופת הפעילות |
27 בספטמבר 1962 – הווה (61 שנים)  |
| מושבים |
32,120 |
  | |
האצטדיון המרכזי (ברוסית: Центральный стадион) היה מתקן ספורט רב-תכליתי בוולגוגרד, שנפתח בשנת 1962 ושימש במשך 52 שנים לאירוח משחקי הבית של מועדון הכדורגל רוטור, כמו גם לתחרויות ספורט, אירועים תרבותיים המוניים וסוציו-פוליטיים אחרים. זה היה האצטדיון המרווח ביותר בעיר ובמחוז. בשנת 2014 הוא נסגר ונהרס. במקומו לקראת מונדיאל 2018 נבנה אצטדיון כדורגל חדש.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקמת אצטדיון מרכזי בעיר בוצעה באתר שמאחורי מפעל מקומי, לחוף וולגה הסמוך לקו החשמלית וכביש האספלט תוכנן כבר באמצע שנות השלושים. פרויקט האצטדיון עם יציעים של 12 אלף צופים למגרש כדורגל, מסלול אתלטיקה, גני שעשועים למשחקים שונים, חדרי כושר ומקלחות.[1] אך הפרויקט לא התגשם.
בשנות ה-50 הופסקה הקמת מבני ספורט ובנייני ציבור במדינה, מכיוון שכל הכספים עברו לבניית דיור. אולם חברי קומסומול, שהאמינו כי העיר זקוקה לאצטדיון גדול, הודיעו על התרמה בכל הארץ. גויסו כספים ומרכז קומסומול קיבל אישור לבנות אצטדיון.[2]
בפני האדריכלים ישראל פיאלקו, בוריס גוטר, קונסטנטין דינקין והמהנדסים פרנקל, אובצ'ניקוב, קלסטוב ובורזיחין עמדה המשימה לתכנן מתחם ספורט בזמן הקצר ביותר.[3]
ההחלטה לבנות אצטדיון על גדות הוולגה, נועדה לפתח שטח שלא היה מפותח לחלוטין. האזור היה משופע בניינים, מחסנים, צריפי פח ונקיקים בעלי ערך נמוך. מיקומו במרכז העיר וזמינות גישה לתחבורה איפשרו למקם כאן את מתקן הספורט הגדול ביותר בעיר.[3] כדי לחסוך כסף הוצע להפוך את האצטדיון לקומפקטי, יכלול יציעים של 40 אלף צופים, זירת ספורט אולימפית ושני מתחמי ספורט גדולים עם 10 חדרי כושר שונים. המתחם כלל בריכת שחייה וגן, שלא נבנה בסוף בשל מחסור בכספים.[2]
בניית האצטדיון החלה בשנת 1958 והושלמה בשנת 1962.[4] האצטדיון הוקם על ידי בוני מפעלי וולגוגרדסטרוי, מטאלורגסטרוי, יוז'סנטכמונטז', מס' 53 ומס '115, ארגוני התקנות רבים, עובדי מפעל הסיליקט, מפעלי לבנים, מפעל "הבריקדות", מפעל אוקטובר, האדום ומפעלים רבים אחרים של העיר והאזור. יותר ממאה אלף חברי קומסומול הספורטאים עמלו על הבנייה.
הפתיחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פתיחת האצטדיון התקיימה ב-27 בספטמבר 1962. 45 אלף צופים התאספו למשחק ידידות בין הנבחרת הלאומיות והנבחרת האולימפית של ברית המועצות. המשחק נשפט על ידי קונסטנטין בליקוב, מי שהיה במשך שנים קפטן קבוצת רוטור, והשתתף בקרב על סטלינגרד. המשחק הסתיים 0–1 לטובת הנבחרת הלאומית.[5]
סגירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשחק הרשמי האחרון באצטדיון התקיים ב-15 במאי 2014. בסיבוב האחרון של אליפות ליגת הכדורגל הלאומית "רוטור" ניצחה את "ינייסי". המשחק, שאסף 13,100 צופים, הסתיים בניצחון "רוטור" בתוצאה 1:0.[6][7]
תשתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
באצטדיון היו שני ביתנים. בשדה האצטדיון היה כיסוי דשא טבעי ובניגוד לשדה אצטדיון הטרקטור הישן, היה ממוקם מצפון לדרום.
באצטדיון הותקנו מתקני תאורה בשנות השבעים. לפני כן, זרקורי תאורה היו ממוקמים על גגות הביתנים.
בשנות ה-80 הותקן לוח תוצאות אלקטרוני בביתן הדרומי. התכנון להתקנת לוח התוצאות נוצר על ידי עובדי מפעל "הבריקדות" בעיר והלוח האלקטרוני הובא מהונגריה.[8]
ממוצע צופים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממוצע צופים באצטדיון במשחקים הרשמיים של קבוצת רוטור:
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל באתר Sportbox.ru
- פרופיל באתר FootballFacts.ru
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Сталинград:СП 1936.
- ^ 1 2 Архитектурное наследие Сталинграда 2012.
- ^ 1 2 Летопись областного футбола 2000.
- ^ "Страницы истории Центрального стадиона: строительство арены" (ברוסית). Официальный сайт ФК «Ротор». אורכב מ-המקור ב-2016-04-22. נבדק ב-2016-04-15.
- ^ "Страницы истории Центрального стадиона: открытие" (ברוסית). Официальный сайт ФК «Ротор». אורכב מ-המקור ב-2016-04-22. נבדק ב-2016-04-15.
- ^ "На Центральном стадионе прошёл последний в его истории футбольный матч" (ברוסית). Телеканал «Волгоград-ТРВ». נבדק ב-2016-04-15.
- ^ "Протокол матча «Ротор» — «Енисей». 15.05.2014" (ברוסית). Официальный сайт ФНЛ. נבדק ב-2016-04-15.
- ^ Александр Литвинов (2014-06-02). "Пятьдесят второй и последний сезон" (ברוסית). Газета «Волгоградская Правда». נבדק ב-2016-04-15.