הגישה הטכנולוגית בחקר התקשורת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הגישה הטכנולוגית בחקר התקשורת היא גישה בתחום חקר התקשורת המסבירה תופעות ושינויים החלים בחברה האנושית. הגישה נמנית עם יחד עם שתי גישות נוספות בחקר התקשורת בכלל ובתחום טכנולוגיות מידע ותקשורת בפרט:

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה הטכנולוגית מזוהה עם מספר סוציולוגים, חוקרי תקשורת והוגים אשר ביניהם: דניאל בל אשר כתב על ההשפעות החברתיות שמחוללות מערכות התקשורת ומנואל קסטלס אשר טען כי העולם נכנס ל"עידן המידע" בו טכנולוגיית המידע הדיגיטלי מהווה בסיס להרחבת התפוצה של תצורת רשתות בכל תחום במבנה החברתי.

הגישה מעמידה במרכז את חשיבותה של הטכנולוגיה בתחום התקשורת וכן את השלכות הפיתוחים אשר חלים בה על החברה. יחידת הניתוח על-פי הגישה היא החברה האנושית. הגישה למעשה מסתכלת על הטכנולוגיה ובאמצעותה על החברה.

זרמים שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה הטכנולוגית מכילה קשת רחבה של טענות באשר לעוצמת ההשפעה שיש לטכנולוגיה ולהתפתחויות הטכנולוגיות השונות.

דטרמיניזם טכנולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזרם הקיצוני אשר משויך לגישה הוא זרם הדטרמיניזם הטכנולוגי אשר טוען בבסיסו כי המדיום, אמצעי התקשורת, הוא המסר העיקרי ולא התכנים המועברים באמצעותו. הזרם רואה את הטכנולוגיה כמחוללת שינוי חברתי דרמטי. הטכנולוגיה תמיד מקדימה למהלכים, רעיונות ומחשבות הקשורות לחברה. עם זרם הדטרמיניזם הטכנולוגי מזוהים בין היתר הרולד איניס (1894-1952) ומרשל מקלוהן (1911-1980) המזוהים עם אסכולת טורונטו.

הזרם המתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלק המתון בגישה טוען כי הטכנולוגיה היא בבחינת כלי עזר. התפתחויות טכנולוגיות עשויות לשקף תמורות החלות בחברה ומהוות מדד מרכזי בעיני הגישה בבואה להסביר שינויים חברתיים.

השפעות טכנולוגיות המידע והתקשורת על החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה מצביעה על מספר מאפיינים של טכנולוגיות תקשורת ומידע וההשלכות של ההתפתחויות בהן על החברה:

  • דחיסת זמן- מרחב: בעידן הטכנולוגי מתקצר, ישנה יכולת לתקשר באופן מיידי, בכל זמן ובכל מקום.
  • שינוי צורות חברתיות: בעבר הסביבה הייתה ממשית יותר זאת בהשוואה להופעת קהילות ברשת.
  • בישור ושינוי צורות השליטה: ישנם הבדלים באופן בו כל צורת שלטון עושה שימוש בטכנולוגיות המידע והתקשורת.
  • אינטראקטיביות והתאמה אישית: התוצר הטכנולוגי נובע כתוצאה מצרכי הפרט. התאמה איית זו עשויה להביא גם להתפרקות הקהילות המדומיינות שכן כל פרט מקבל מידע שונה אשר מותאם לתחומי העניין המושכים אותו. במציאות כזו המידע ש"כולם" יודעים ומשמש כמכנה משותף נחלש עד נעלם לחלוטין ומפרק את הקהילה.
  • הפרדה בין תקשורת רציפה לתקשורת שאינה רציפה: מעבר לניהול מערכות יחסים מרחוק התלויות בטכנולוגיה. הסתמכות זו על הטכנולוגיה מחלישה, על- פי הגישה, את הקשרים והופכת אותם לפחות רציפים.

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמה לאופן בו התפתחות טכנולוגית משפיעה על החברה ניתן למצוא בסדרת הטלוויזיה "מראה שחורה". סדרת הטלוויזיה מאירה בכל אחד משלושת הפרקים שבה השפעה חברתית שונה כתוצאה מטכנולוגיה קיימת או בדיונית בתחום המידע והתקשורת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • DiMaggio P., Hargittai E., Neuman W.R. and Robinson J.P. (2001). Social Implications of the Internet. Annual Review of Sociology, August 2001, Vol. 27, pp. 307-336.