הצגת המקור של הדף "היסטוריה של גאורגיה"

==העידן הפרה-היסטורי==
===תקופת האבן הקדומה===
עדויות [[פלאונטולוגיה|פלאונטולוגיות]] מצביעות על הגירה של [[הומינינים]] לגיאורגיה. גילוי מאובנים ב[[דמניסי]] מתוארכים בשיטות רדיומטריות לגיל של כ-1.8 מיליון שנה [[לפני זמננו]], אשר הופך אותם למאובני האדם העתיקים ביותר שנמצאו אי-פעם מחוץ לאפריקה. הגילוי חשף את קיומו של מין נכחד, [[הומו גאורגיקוס]] מהסוג [[אדם (סוג)|אדם]].{{
הערה|
שם=גאבונייה2002|
Gabunia, M. A. et al. (2002) "A new species of Homo represented by a fossil from the bottom part of the Pleistocene layer at Dmanisio"
'''Archaeol. Ethnol. Anthropol. Eurasia'''. Vol. 4, p. 145
}}<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.theguardian.com/science/2022/sep/09/1-point-8-million-year-old-tooth-of-early-human-found-on-dig-in-georgia|כותרת=1.8m-year-old tooth of early human found on dig in Georgia|אתר=theguardian|תאריך=9 בספטמבר 2022}}</ref>
== העת העתיקה ==
ה[[היסטוריה]] של [[גאורגיה]] מתחילה עוד ב[[העת העתיקה|עת העתיקה]] לפני כ-4,000 [[שנה]], אבותיהם הקדומים של הגאורגים כבר נבדלו ב[[תרבות]]ם וב[[גאורגית|שפתם]] משכניהם ב[[קווקז]] וב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]].

בגלל אופייה ההררי של הארץ תושבי [[מחוזות גאורגיה|חבליה השונים]] התפתחו בנפרד לאורך תקופות ממושכות, מה שגרם להבדלים השבטיים בקרב ה[[גאורגים]] להתבלט כבר ב[[כלקוליתיקון]] (תקופת האבן החדשה המאוחרת). הבדלים אלה התבטאו במאפייני תרבותם, כמו גם ברמות שונות של ההתפתחות החומרית.

ב[[תקופת הברונזה]] הקדומה, [[שבט]]ים ב[[דרום]]-[[מערב]] גאורגיה יצרו איחוד בשם [[דאיוחי]], שהתחזק מדינית ב[[תקופת הברזל]] ומוזכרת בתעודה [[אשור]]ית משנת [[1112 לפנה"ס]] כממלכה שאמנם נוצחה על ידי [[צבא]] ה[[אימפריה]], אך לא נכבשה, אלא הוטלו עליה מסי כופר כערובה מפני תוקפנות נוספת.

באותה תקופה התקיים בקרבת דאיוחי איחוד שבטים גאורגי נוסף, בשם [[קולכיס|קולחה]], לחופו הדרום-[[מזרח]]י של [[הים השחור]]. עושרה החומרי של קולחה מצא את ביטויו ב[[מיתולוגיה יוונית|מיתולוגיה היוונית]] בסיפורי מסע ה[[ארגונאוטים]] אל ארץ זו לשם שדידתה של [[גיזת הזהב]].
[[קובץ:Armeniamap1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[קולכיס]] ו[[איבריה הקווקזית|איבריה]], מפה משנת [[1522]]]]
לקראת אמצע [[המאה ה-8 לפנה"ס]] שתי הממלכות הגאורגיות הקדומות הללו החלו להילחם ביניהן, מה שבצירוף עם תוקפנותה של ממלכת [[אוררטו]] (ממלכה מאזור [[ארמניה]] של היום) כלפי דאיוחי הביא להתחסלותה של האחרונה. בשנות ה-20 של אותה מאה גם קולחה חדלה מלהתקיים עקב התפשטותה הנוספת של אוררטו.

ב[[המאה ה-7 לפנה"ס|מאה ה-7 לפהנ"ס]] סוחרים יוונים יסדו לחופי גאורגיה [[:קטגוריה:יוון העתיקה: ערים בגאורגיה|ערי-נמל]].

מן [[המאה ה-6 לפנה"ס]] התקיימה במערב גאורגיה [[ממלכת אגריסי]], ואילו ב[[המאה ה-4 לפנה"ס|מאה ה-4 לפנה"ס]] צמחה [[ממלכת איבריה]] ב[[מזרח גאורגיה]]. שתיהן היו בין האומות הראשונות בעולם ל[[התנצרות|התנצר]] - איבריה ב-[[337]] ואגריסי ב-[[523]]. איבריה החלה לסבול לקראת [[ימי הביניים]] מתוקפנותה של [[ממלכת פרס|פרס]] השכנה ומחוסר נאמנותה של האצולה הפיאודלית, בעוד אגריסי הייתה מוקד למאבק צבאי בין פרס ל[[האימפריה הביזנטית|אימפריה הביזנטית]]. גורמים אלה הביאו להתפרקות שתי הממלכות הגאורגיות למספר [[דוכסות|דוכסויות]] [[פיאודליזם|פיאודליות]], מה שהקל על ה[[אמירות טביליסי|ערבים]] לכבוש את גאורגיה ב[[המאה ה-7|מאה ה-7]].

== ימי-הביניים ==
בראשית [[המאה ה-11]] הדוכסויות הצליחו להשתחרר מן הכיבוש ולייסד את [[הממלכה הגאורגית המאוחדת]], שנאלצה במהרה להדוף כובשים חדשים - [[טורקים]] [[סלג'וקים]].

[[הממלכה הגאורגית המאוחדת|הממלכה הגאורגית]] הגיעה לשיא כוחה ב[[המאה ה-12|מאה ה-12]], כששלטונה התפשט על כל [[דרום הקווקז]], מספר [[מחוז]]ות ב[[צפון]]-מערב פרס, חופו הדרומי של [[הים השחור]] ושטחים בצפון-מזרחה של מה שעתידה להיות [[טורקיה]]. זאת הייתה גם תור הזהב של תרבותה הדתית והחילונית כאחד, ומספיק אם נציין את האקדמיה התאולוגית והמדעית ב[[מנזר גלאתי]] ואת יצירת המופת הספרותית "[[עוטה עור הנמר]]" של המשורר [[שותא רוסתוולי]]. הממלכה הגאורגית התאפיינה גם ב[[פלורליזם]] תרבותי ונתיניה ה[[מוסלמים]] וה[[יהודים]] נהנו מחופש הפולחן, זאת למרות אדיקותה ה[[נצרות|נוצרית]] של גאורגיה ומלחמות ההישרדות שלה נגד שכניה המוסלמים. ממלכת גאורגיה האמירה אל פסגת עושרה החומרי והרוחני תחת שרביטה של אישה - [[המלכה תמר]] ([[1210]]-[[1184]]).

ב[[המאה ה-13|מאה ה-13]] כוחה של הממלכה לא עמדה לה מול ה[[הפלישה המונגולית לגאורגיה|פולשים]] ה[[האימפריה המונגולית|מונגולים]], שחילות הפרשים שלהם שטפו באותה תקופה במסעות ניצחון כמעט את כל יבשת [[אסיה]] ו[[רוסיה]]. המונגולים כבשו את מזרח גאורגיה, כולל הבירה [[טביליסי]], ואילו במערב גאורגיה קמה ממלכת [[אימרתי]]. אף על פי שהכובשים השאירו פורמלית על כנו את מוסד ה[[מלוכה]] המקומי במזרח גאורגיה, דוכסים תאבי שררה ניצלו את אחריותם הישירה על גביית ה[[מס]]ים וגיוסם הכפוי של [[צמית]]יהם למסעות [[כיבוש]] חדשים של ה[[מונגולים]] כדי לקבל מידיהם סמכויות כמעט ריבוניות. עם הזמן, הם לא היססו להפעיל את צבאותיהם נגד השלטון הגאורגי המרכזי ולאחר היחלשותו, גם איש נגד רעהו. מצב דומה שרר גם במערב גאורגיה, שבו ממלכת אימרתי איבדה את שליטתה מחוץ לחבל אימרתי לשליטים הפיאודליים המקומיים של חבלי הארץ האחרים.

בשנת [[1491]] הדוכסויות והממלכות הקיקיוניות הסכימו רשמית לחלק ביניהן את [[הממלכה הגאורגית המאוחדת]]. פירוד זה נוצל על ידי הממלכות השכנות והחל מ[[המאה ה-16]] [[האימפריה הספווית|האימפריה הפרסית הספווית]] ו[[האימפריה העות'מאנית]] אף חילקו ביניהן את גאורגיה לאזורי השפעה: הדוכסויות והממלכות הכבושות שבמזרחה הפכו לבנות חסותם של הפרסים ואילו אלה שבמערבה איבדו את עצמאותן לטורקים העות'מאנים.

השליטים הגאורגים המקומיים, מלבד המלחמות הבלתי-פוסקות ביניהם, גם מרדו פעמים רבות בכוחות לא מאוחדים במעצמות המשעבדות, שמצידן הגיבו במסעות טבח, הרס וגירוש שהשמידו את כל התשתית הכלכלית של גאורגיה. בגלל מידורה הגאוגרפי של גאורגיה עקב אופייה ההררי הכובשים נזקקו בכל זאת לאצילים המקומיים שהיו מוכנים לשתף פעולה - כך שרדו שושלות רבות.

בהיעדר מקורות הכנסה יצרניים, ה[[אציל]]ים הכבידו את עול הניצול הפיאודלי על צמיתיהם, שממילא היו מרוששים והקיזו את הדם הרב ביותר. בתחילת [[המאה ה-18]] מלך [[כארתלי]] (במזרח גאורגיה), [[וחטנג השישי]], עשה רבות לשיקום הממלכתיות והתרבות בתחום שלטונו, בין השאר על ידי קודיפיקציה מואצת של חוקים וייסוד בית-הדפוס הגאורגי הראשון ב[[טביליסי]] ב-[[1709]], אולם מלבד המוגבלות הגאוגרפית של שלטונו, הוא לא עשה דבר נגד המערכת המעמדית הנוקשה של החברה, שבלמה כוחות [[כלכלה|כלכליים]] יצירתיים. בסופו של חשבון, ניתן לסכם את השנים הארוכות אחרי חיסול הממלכה המאוחדת כתקופת סטגנציה שנמשכה כחצי מילניום והטביעה בגאורגיה חותם עמוק של נחשלות.

== העת החדשה ==
[[ממלכת כארתלי-קאחתי]] ב[[מזרח גאורגיה]], שהתקשתה להדוף את ההתקפות של [[השושלת האפשארית|השושלת הפרסית האפשארית]], חתמה ב-[[1783]] על [[חוזה גאורגייבסק]], שהפכה אותה למדינת חסות של [[האימפריה הרוסית]]; הממלכה המזרח-גאורגית לא זכתה לעזרה הדרושה מרוסיה, הוחרבה כמעט כליל בשני העשורים האחרונים של [[המאה ה-18]] וב-[[1801]] הסתפחה בלית-ברירה לאימפריה הרוסית. המשטרים הפיאודליים במערב גאורגיה נותרו עצמאיים במידה עד העשור הבא. ב-[[1810]] הרוסים כבשו את [[ממלכת אימרתי]], שמלאה תפקיד מרכזי במאמצים הדיפלומטיים לשמר את הריבונות הגאורגית במערבה של הארץ ולאחד את מערב גאורגיה. עדיין, נדרשו לרוסים 54 שנים נוספות כדי להשתלט על כל מערב גאורגיה: [[נסיכות גוריה]] סופחה ב-[[1828]], [[דוכסות סאמגרלו]] ב-[[1857]], [[דוכסות סוואנתי]] באופן הדרגתי ב-[[1859]]-1857 ו[[נסיכות אבחזיה]] ב-[[1864]].

בפברואר [[1918]], תוך ניצול מלחמת האזרחים הרוסית בעקבות מהפכת 1917, נוסדה [[הרפובליקה הדמוקרטית הפדרטיבית של עבר-הקווקז]], ובה גאורגיה, [[ארמניה]] ו[[אזרבייג'ן]]; במאי 1918 פרשה גאורגיה מן הפדרציה והכריזה על עצמאות כ[[הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה|רפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה]]. באותה שנה נוסדה האוניברסיטה ב[[טביליסי]]. ברפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה המשטר היה דמוקרטי-פרלמנטרי. ב[[בחירות]] היחידות שזכתה לקיים, גם בהשתתפות נשים, ניצחה ה[[מפלגה]] ה[[סוציאל-דמוקרטיה|סוציאל-דמוקרטית]] ומנהיגה, [[נואה ז'ורדניה]], היה ל[[ראש ממשלה|ראש הממשלה]]. גאורגיה זכתה בתקופת העצמאות הקצרה לתמיכה בינלאומית של גרמניה בהתחלה ומעצמות ההסכמה - בריטניה וצרפת, בהמשך, וכן לתמיכת [[האינטרנציונל הסוציאליסטי]]. במאי [[1920]] חתמה גאורגיה על הסכם ידידות עם [[רוסיה הסובייטית]], שהכירה בריבונותה, אולם זמן קצר לאחר מכן, ביוזמת [[סטלין]], שהיה בעצמו גאורגי, פלשו הרוסים לגאורגיה, ובפברואר [[1921]] כבש הגיס ה-11 של [[הצבא האדום]] את המדינה תוך זמן קצר. ב-[[1924]] דוכאה מרידה [[מרד אוגוסט (גאורגיה)|גאורגית אנטי-סובייטית]] ביד קשה, אלפים מבני האצולה והאינטליגנציה של גאורגיה הוצאו להורג, ועשרות אלפים הוגלו ל[[סיביר]].

בשנים [[1922]]–[[1936]] הייתה גאורגיה חלק מ[[הרפובליקה הסוציאל-פדרטיבית הסובייטית של עבר הקווקז]] שכללה גם את [[ארמניה]] ו[[אזרבייג'ן]]. לאחר מכן היא הייתה אחת מ-15 הרפובליקות הסובייטיות מן המניין - בשם [[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה]].

בשנות ה-30, תחת משטר האימים של [[סטלין]] (שהטביע לראשונה את חותמו הפוליטי בארגון חיסול מנהיגו הליברלי של התנועה הלאומית הגאורגית ב-[[1907]] במסגרת פעולת המחתרת המקומית), כ-100,000 גאורגים חוסלו ב[[הטיהורים הגדולים|טיהורים הפוליטיים]] ורבבות נוספים הוגלו למחנות-עבודה. הרפובליקה גם עברה [[קולקטיביזציה]] כפויה.

בשנים [[1945]]-[[1941]] לחמו כ-700,000 גאורגים כחיילי הצבא האדום נגד [[גרמניה הנאצית]]. למעלה מ-200,000 מתוכם נפלו בשדות הקרב של החזית המזרחית. עם סיום המלחמה בגאורגיה החל תהליך מואץ של [[תיעוש]] ו[[עיור]] וערים מרכזיות זכו בתשתיות מודרניות. למשל, בבירה טביליסי נחנכה ב-[[1966]] רכבת-תחתית{{הערה|[http://urbanrail.net/as/tbil/tbilisi.htm]}}. הדיכוי הפוליטי נמשך וב-[[1978]] אף נעשה ניסיון להכריז על השפה הרוסית כשפתה הרשמית של גאורגיה, צעד שסוכל בעקבות מחאות המוניות של סטודנטים.

מסוף שנות ה-80 נשטפה גאורגיה בגל לאומנות. בהפגנה הגדולה ביותר שנמשכה מספר ימים בכיכר המרכזית של טביליסי, הצבא האדום ביצע ב-[[9 באפריל]] של שנת [[1989]] טבח במשתתפים: 20 אזרחים נרצחו (מרביתם נשים צעירות) ועשרות נפצעו. עוד לפני פרישתה מברית-המועצות, גאורגיה ערכה את הבחירות הרב-מפלגתיות הראשונות מבין כל הרפובליקות ב-28 באוקטובר [[1990]] - למוסד המחוקק. גאורגיה הכריזה על עצמאותה בתאריך הסמלי 9 באפריל [[1991]]. ב-[[31 ביולי]] [[1992]] הצטרפה גאורגיה ל[[או"ם]] כ[[מדינות החברות באומות המאוחדות|חברה ה-179]].

בגלל המבנה ה[[אתני]] המורכב של הרפובליקה, כמעט מיד עם ייסודה פרצו סכסוכים צבאיים בחבלים האוטונומיים של [[אבחזיה]] ו[[דרום-אוסטיה]], שבדלניהם נתמכו על ידי רוסיה. לאחר [[מלחמת אבחזיה]] בה השיגו האבחזים את עצמאותם [[דה פקטו]] מגאורגיה, נאלצו לצאת לגלות כ-200,000 גאורגים, תושבי אבחזיה לשעבר, שברפובליקה נחשבים לקורבנות [[טיהור אתני]]. אחרי הסכמי הפסקת-אש שני החבלים הם ישויות ריבוניות דה-פקטו.

מלבד המאבקים האתניים, במחצית הראשונה של שנות ה-90 גאורגיה חוותה [[מלחמת האזרחים של גאורגיה|מלחמת אזרחים]] גם על רקע הדחתו (על ידי אופוזיציה חמושה) של הנשיא [[זוויאד גמסחורדיה]], שאמנם נבחר לתפקיד בבחירות דמוקרטיות, אך גילה נטיות לעריצות. מחליפו, שר החוץ לשעבר של ברית המועצות [[אדוארד שוורדנדזה]], זכה להיבחר פעמיים, אך לא הצליח להתמודד עם השחיתות ועם המשבר הכלכלי שנמשך החל מעצמאותה של גאורגיה. לבסוף הואשם שוורדנדזה על ידי אזרחים ומשקיפים בזיוף תוצאות הבחירות לפרלמנט והודח ב"[[מהפכת הוורדים]]" הלא אלימה בנובמבר [[2003]]. המהפכה הייתה בעיקרה מחאה עממית שהיוותה השראה ל"[[המהפכה הכתומה|מהפכה הכתומה]]" ב[[אוקראינה]], ואירועים דומים במרחב הפוסט-סובייטי. המפגינים, שמחו על זיופים בבחירות לפרלמנט, העלו לשלטון באופן זמני את הנשיאה [[נינו בורג'נדזה]], אך לאחר קיום בחירות דמוקרטיות נבחר לנשיא [[מיכאיל סאקשווילי]].

הנשיא החדש פתח בשורת רפורמות שמטרתן לחזק את צבאה וכלכלתה של גאורגיה, ולהשליט את מרותה של גאורגיה בחבלים הבדלניים. הצלחה ראשונה נחל סאקשווילי כאשר הצליח לאחד עם גאורגיה את מחוז אג'ריה. אך הצלחה זו לוותה בהחרפת העימות בדרום אוסטיה, שהדרדר לחילופי אש בשנת [[2004]] שאיימו על יציבות הסדר הפסקת האש שהושג בחבל בשנת [[1992]]. אירועים אלו הביאו להחרפת היחסים עם רוסיה, שסייעה לבדלנים באוסטיה ובאבחזיה באופן גלוי כמעט.

[[קובץ:Georgia, Ossetia, Russia and Abkhazia (he).svg|שמאל|ממוזער|250px|המחוזות הבדלניים [[אבחזיה]] ו[[דרום אוסטיה]]]]
ב-[[7 באוגוסט]] [[2008]] נכנסו כוחות גאורגיים ל[[דרום אוסטיה]], ופתחו ב'''[[המלחמה בדרום אוסטיה|מבצע בדרום אוסטיה]]''', שמטרתו כיבוש [[צחינוואלי]] והשתלטות על החבל הבדלני. בתגובה ביצעו הרוסים ב-[[8 באוגוסט]] 2008 שורה של תקיפות אוויריות נגד [[מטרות צבאיות]] ואחרות בגאורגיה, לרבות מטרות מחוץ לאזור הלחימה המיידי, ב[[זוגדידי]], ב[[סנקי]] וב[[נמל פותי]]. גם לאחר נכונותה של ממשלת גאורגיה לסגת מהחבלים הבדלניים במדינה ולחתום על הפסקת האש המוצעת של [[האיחוד האירופי]], המשיכה המתקפה הרוסית, אשר כללה פלישה לשטחי גאורגיה עצמה, הן מכיוון דרום אוסטיה והן מכיוון [[אבחזיה]], הפגזת [[נמל התעופה הבינלאומי של טביליסי]], הטלת מצור על נמלי הים של גאורגיה (הופסקה לאחר לחץ [[אוקראינה]]), כיבוש העיר [[גורי (עיר)|גורי]] ופגיעה ב[[סכרתוולוס רקיניגזה|עורק התחבורה הראשי]] המחבר בין [[מזרח גאורגיה]] למערבה, מתוך כוונה לערער את משטרו הפרו-מערבי של סאקשווילי. צעדים אלה גרמו לפי הערכות [[האו"ם]] לכ-115 אלף פליטים גיאורגיים{{הערה|{{ynet||יותר מ-100 אלף פליטים: "איפה אלוהים?"|3582890|14 באוגוסט 2008}}}}.

ממשלות [[ארצות הברית]], [[בריטניה]] ו[[צרפת]] דרשו ממשלת רוסיה לסגת משטחיה של גאורגיה וגינו את [[מוסקבה]] על הפעלת הכוח המאסיבית נגד גאורגיה, וממשלת גאורגיה בקשה סיוע מממשלות המערב ומ[[נאט"ו]]{{הערה|{{ynet||נשיא גאורגיה: רוסיה כבשה את רוב חלקי המדינה|3581094|11 באוגוסט 2008}}}}. לבסוף, לאחר חמישה ימי לחימה, הודיע נשיא [[רוסיה]] [[דמיטרי מדבדב]] כי הכוחות הרוסיים נסוגים משטחי גאורגיה, אך בפועל לא התבצעה נסיגה, דבר שהביא ב-19 באוגוסט להודעה חריפה מצד נאט"ו ולטיוטת החלטה במועצת הביטחון של האו"ם נגד רוסיה.

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* [http://www.e-mago.co.il/Editor/history-2432.htm גאורגיה: הפלישה הרוסית – רבותי ההיסטוריה חוזרת] - מאמר של רמי נוידרפר באתר אימגו המראה את ההקבלות בין הפלישה הרוסית ב-1921 לזו של 2008
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007565450405171|גאורגיה (רפובליקה), היסטוריה}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{היסטוריה של מדינות אסיה}}
{{היסטוריה של מדינות אירופה}}

{{היסטוריה של גאורגיה}}

{{גאורגיה-אבחזיה}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:גאורגיה: היסטוריה|*]]
[[קטגוריה:אסיה: היסטוריה לפי מדינה|גאורגיה, היסטוריה של]]
[[קטגוריה:אירופה: היסטוריה לפי מדינה|גאורגיה, היסטוריה של]]