הכוכב האדום בלגרד (כדורגל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הכוכב האדום בלגרד)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מועדון הכדורגל הכוכב האדום בלגרד
Logo FC Red Star Belgrade.svg
מידע כללי
שם מלא Fudbalski Klub Crvena Zvezda
כינוי הכוכב, האדומים-לבנים (זבזדה, צרבנו-בלי)
תאריך ייסוד 4 במרץ 1945
אצטדיון אצטדיון ראיקו מיטיץ',
בלגרד, סרביה
(תכולה: 55,538)
נשיא סרביהסרביה סבטוזר מיאילוביץ'
יו"ר דראגן דז'איץ' עריכת הנתון בוויקינתונים
מאמן סרביהסרביה ולדאן מילוייביץ'
ליגה ליגת העל הסרבית
http://www.crvenazvezdafk.com
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מחלקות הספורט
של הכוכב האדום בלגרד
Football pictogram.svg Football pictogram.svg Football pictogram.svg
כדורגל גברים כדורגל נשים כדורגל חופים
Basketball pictogram.svg Basketball pictogram.svg Handball pictogram.svg
כדורסל גברים כדורסל נשים כדוריד
Football pictogram.svg Volleyball (indoor) pictogram.svg Volleyball (indoor) pictogram.svg
קטרגל כדורעף כדורעף נשים
Field hockey pictogram.svg Water polo pictogram.svg
הוקי קרח כדורמים

הכוכב האדום בלגרדסרבית-קירילית: Фудбалски клуб Црвена звезда Београд) הוא אחד משני מועדוני הכדורגל הבכירים של העיר בלגרד, בירת סרביה והוא ממועדוני הכדורגל המעוטרים ביותר בדרום מזרח אירופה.

הישגו המשמעותי ביותר של המועדון היה זכייה בגביע האלופות ב-1991 לאחר ניצחון על אולימפיק מארסיי במשחק הגמר שנערך בבארי, איטליה. המועדון הגיע גם לגמר גביע אופ"א בשנת 1979 אך שם הפסיד למועדון הכדורגל הגרמני בורוסיה מנשנגלדבאך.

לפי סקרים שנערכו ברחבי סרביה התגלה שהכוכב האדום בלגרד הוא מועדון הכדורגל הנערץ ביותר במדינה ולו יש את כמות האוהדים הגדולה ביותר. כינויו של המועדון בפי האוהדים הוא "delije" ("הגיבורים").

המועדון משחק באצטדיון ראיקו מיטיץ', המכונה גם "המראקנה" (או "המראקנה הקטן") על שמו של אצטדיון הכדורגל המפורסם שבברזיל.

למועדון הכדורגל של הכוכב האדום היסטוריה גדושה בייצוא שחקנים מקומיים לקבוצות הפאר ביבשת. בין השחקנים שגדלו במחלקת הנוער של המועדון נמנים - דיאן סאביצ'ביץ', ולדימיר יוגוביץ', סינישה מיכאילוביץ' ודראגן סטויקוביץ'.

היריבה הגדולה ביותר של המועדון, שהיא גם היריבה העירונית שלו הוא מועדון הכדורגל פרטיזן בלגרד. המתיחות בין שני המועדונים כל-כך גדולה, שאין כמעט משחק דרבי בין שני המועדונים שלא נגמר ללא התנהגות אלימה מצד האוהדים או השחקנים. הדרבי בין הקבוצות זכה לכינוי "הדרבי הנצחי" וכאשר מקשרים בין הקבוצות הן נקראות "היריבות הנצחיות". היריבות קיימת גם בכדורסל.

מאז 2010 חברת הגז הרוסית גזפרום היא הספונסר הראשי של הקבוצה.[1][2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת יוגוסלביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגדת הכוכב האדום ראיקו מיטיץ'.

בתקופת מלחמת העולם השנייה, בפברואר 1945, קבוצה של שחקני כדורגל צעירים וחברי ליגת הנוער האנטי-פשיסטית המאוחדת של סרביה החליטו להקים אגודת ספורט לנוער, שהפכה לתנועת "הכוכב האדום בלגרד". קודם לכן, בדצמבר 1944, פורקו כל מועדוני הספורט הסרביים וב-5 במאי 1945 המזכיר הקומוניסטי לענייני ספורט, מיטרה מיטרוביץ'-דיילאס חתם על צו שפירק רשמית את כל המועדונים שהתקיימו בשטחי הרפובליקה הסוציאליסטית של סרביה. המועדונים פורקו בעקבות הכיבוש הגרמני. נעשה ניסיון של יוסיף ברוז טיטו, לארגן ליגה כדי שכל המועדונים ישתתפו בה. שני מועדוני הכדורגל הפופולריים ביותר בבלגרד היו מועדון "יוגוסלביה" ומועדון "OFK בלגרד". קבוצת הכוכב האדום הוקמה על משאבי קבוצת "יוגוסלביה", כולל האצטדיון, המשרדים וצבעי המדים האדומים-לבנים, יחד עם הלוגו, אליו נוסף כוכב.

השם "הכוכב האדום" התקבל אחרי דיונים ממושכים שרצו לקרוא לקבוצה בשם "כוכב העם", "הכוכב הכחול", "הפרולטריון", מועדון "סטלין" וכן הלאה.[3][4] עד מהרה, הקבוצה אומצה כסמל ללאומנות הסרבית, בתקופת יוגוסלביה ומחלקות הספורט של המועדון הזה נותרו לפופולריות ביותר בסרביה עד ימינו.[5] ב-4 במרץ 1945 הקבוצה שיחקה את משחק הבכורה שלה נגד הגדוד הראשון של הבריגדה השנייה של ארגון KNOJ (חילות ההגנה העממית של יוגוסלביה) וניצחה בתוצאה 3–0.

ההצלחה הראשונה של הקבוצה וצעדיה הראשונים לקראת הכרה אמיתית באו בעונת 1951, כשהקבוצה זכתה באליפות הלאומית הראשונה שלה עם הזכייה באליפות ליגת העל היוגוסלבית באותה שנה. בהרכב הקבוצה שיחקו כדורגלנים כברנקו סטנקוביץ', ולדיצה פופוביץ', ראיקו מיטיץ', בורה קוסטיץ' ודרוגסלאב שקולראק. שחקנים אלה היו שותפים גם לזכייה בארבע אליפויות, שני גביעים וזכייה בתואר כלשהו במשך 5 עונות רצופות. כאלופה, הכוכב האדום קיבלה את הזכות להשתתף בגביע האירופי בעונת 1956/1957 בה העפילה עד לשלב חצי הגמר. בעונת 1957/1958, הקבוצה העפילה עד לשלב רבע הגמר, בו הובסה בתוצאה 5:4 בסיכום הכולל על ידי מנצ'סטר יונייטד האנגלית. מנצ'סטר, עם מאט באזבי על הקווים, הצליחה להביס את הסרבים 2:1 באנגליה, לפני שהתקשו מולם בבלגרד, במשחק שהסתיים בשוויון 3:3 באצטדיון פרטיזן.[6] המשחק השני נודע בתור משחקם האחרון של תינוקות באזבי: בטיסתם חזרה לאנגליה ביום המחרת, המטוס התרסק במינכן, בהתרסקות שהביאו למות 23 איש, כולל שמונה משחקני מנצ'סטר יונייטד.

לאחר תקופת המאמן מיליאן מיליאניץ', הגיע זמנו של ברנקו סטנקוביץ' שכיהן כמאמן במשך ארבע שנים שבהן זכה בשלושה תארים כולל העפלה ראשונה לגמר מפעל אירופי. אחרי שהכוכב האדום בלגרד הדיחה קבוצות כמו ארסנל, ווסט ברומיץ' אלביון והרטה ברלין. הכוכב האדום העפילה לראשונה לגמר גביע אופ"א 1979, כשהתמודדה נגד בורוסיה מנשנגלדבך והפסידה 2:1 בסיכום הכולל.[7]

לאחר שנות השבעים של המאה העשרים והמשחקים ההיסטוריים נגד ברצלונה של אודו לאטק במהלך עונת 1982/1983 של גביע מחזיקות הגביע.[8] זמן קצר לאחר מכן מונה גויקו זק לאמן את הקבוצה שוב, לאחר שאימן אותה בעונת 1976/1977, הוא שב וזכה עם המועדון באליפות יוגוסלביה בעונת 1983/1984 אך נאלץ לעזוב בעונת 1985/1986 בעקבות שערוריית מכירת משחק בה היה מעורב ראש התאחדות הכדורגל דאז, סלבקו שייבר.

לאחר עזיבתו של זק, בוצעו שינויים גדולים במועדון. למאמן מונה וליבור ואסוביץ' והוא חוזק בשחקני הרכב צעירים רבים. הקבוצה התמקדה במשחקי המפעלים האירופיים והחל מעונת 1986/1987 הגיע תור הזהב של הקבוצה במפעלים האירופיים, שהתחיל בניצחון על ריאל מדריד והושלם בזכייה בליגת האלופות בעונת 1991, שלווה בזכייה רצופה בארבע אליפויות לאומיות. הקבוצה זכתה בגביע האלופות האירופי ב-29 במאי 1991 במשחק נגד מרסיי שהסתיים בדו-קרב פנדלים 5-3 אחרי שוויון 0:0, לעיני 60,000 צופים באצטדיון סן ניקולה בבארי שבאיטליה.[9] הכוכב האדום נותרה בלתי מובסת בעונת 1990/1991 ובגביע הביניבשתי 1991 בטוקיו.

לאחר נפילת מסך הברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיאן סטנקוביץ', הקפטן הצעיר ביותר בתולדות הכוכב האדום.

ב-1992 הקבוצה נחלשה בעקבות עזיבת מספר רב של שחקנים. בעקבות מלחמות יוגוסלביה, הכוכב האדום נאלצה לארח את משחקיה בבודפשט ובסופיה. בעונת 1991/1992 שונה פורמט טורניר ליגת האלופות ונוספו לו שלבי בתים הכוללים ארבע קבוצות כל אחד. חרף אובדן הבייתיות, הכוכב האדום סיימה במקום השני בביתה. בזירה הלאומית, הכוכב האדום איבדה את היריבות שהייתה לה עם היידוק ספליט ודינמו זאגרב שעזבו את הליגה, כמו הקבוצות האחרות מקרואטיה, סלובניה ומקדוניה והליגה היוגוסלבית הצטמצמה מאוד בשל מלחמת בוסניה. בסוף מאי האו"ם הטיל סנקציות על יוגוסלביה ונאסר על נבחרת הכדורגל שלה לשחק. כל אלה השפיעו קשה גם על הקבוצה עצמה. בתקופה זו, ממאי 1992 עד מאי 2000 הקבוצה זכתה באליפות אחת בלבד (1994/1995), אך הצליחה לזכות בגביעים לאומיים והגיעה להישג נאה בגביע מחזיקות הגביע בעונת 1996/1997.

המאה העשרים ואחת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר שהסתיימה הפצצת יוגוסלביה על ידי נאט"ו, הכוכב האדום זכתה בגביע ה-17 בתולדותיה (עונת 1998/1999) כשגברה בתוצאה 4:2 על יריבתה המושבעת פרטיזן בלגרד. שתי עונות לאחר מכן המועדון חזר לאור הזרקורים האירופי כשהתמודדה במוקדמות ליגת האלופות בעונת 2001/2002 אך הודחה על ידי באייר לברקוזן (0:0 ו-3:0), שהעפילה באותה עונה עד לגמר. סלאבוליוב מוסלין, שאימן את הקבוצה עזב בספטמבר 2001.

הכוכב האדום הצליחה לזכות באליפות ליגת העל של סרביה ומונטנגרו בעונות 1999/2000, 2000/2001, 2003/2004 ובעונת 2005/2006. היא התמודדה במוקדמות ליגת האלופות בעונת 2006/2007 ושוב הודחה מוקדם, הפעם על ידי מילאן (3:1 בסיכום הכולל), שזכתה באותה עונה בליגת האלופות. יתר על כן, הכוכב האדום התמודדה בשלב הבתים של גביע אופ"א בעונת 2007/2008 כשהפסידה בדקה האחרונה לבאיירן מינכן בתוצאה 3:2.

בשנת 2006 יוגוסלביה פורקה סופית כשליגת הכדורגל של סרביה ומונטנגרו הוחלפה בליגת העל הסרבית, אך באותן שנים הקבוצה התקשתה לחזור לזכות באליפויות לאומיות, כשהיא מותירה את הבמה ליריבתה, פרטיזן בלגרד. הכוכב האדום שבה וזכתה באליפות ה-26 שלה רק כעבור 6 שנים, עם הזכייה באליפות 2013/2014. אך חרף ההצלחה הקבוצה סבלה מקשיים פיננסיים רבים שגרמו לכך שנאסר עליה להשתתף בליגת האלופות בעונת 2014/2015. גוף הבקרה הפיננסית של אופ"א מצא לכוכב האדום היו חובות כלפי שחקנים ועובדי המועדון, שלא קיבלו משכורת מזה חצי שנה, חובות בסך 1.86 מיליון יורו והנהלת המועדון נחשדה בהסתרת החובות ובמסירת מסמכים כוזבים בנושא. הקבוצה לא קיבלה את הרישוי ולא עברה את הקריטריון לפייר פליי פיננסי ולא השתתפה בטורניר בשל כך.[10] יריבה פרטיזן נטלה את מקומה בליגת האלופות.

לאחר עשר שנות המתנה הקבוצה חזרה למפעלים האירופיים והתמודדה בשלב הבתים של הליגה האירופית בעונת 2017/2018 אך הודחה בשלב 32 האחרונות על ידי צסק"א מוסקבה הרוסית.[11]

הכוכב האדום שבה וזכתה באליפות ליגת העל הסרבית בשנת 2018 ובעונת 2018/2019 העפילה לשלב הבתים של ליגת האלופות.[12] אחרי שהדיחה את רד בול זלצבורג בשלב הפלייאוף הכוכב האדום התמודדה לראשונה בשלב זה של ליגת האלופות בפורמט המודרני שלה, לא כולל את גרסתה הקודמת כגביע אירופה לאלופות.[13]

סמל הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הקמת הקבוצה היא השתמשה במספר סמלים עיקריים.

אצטדיון הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Fk Red Star stadium.jpg

מגרש הבית של הקבוצה הוא אצטדיון ראיקו מיטיץ' (מאז ה-21 בדצמבר 2014) שנודע בשם אצטדיון הכוכב האדום ומכיל 55,539 מושבים שהופכים אותו לאצטדיון הגדול ביותר בסרביה. האצטדיון נחנך ב-1963 ונודע בשם "מראקנה", בשל תכולת השיא שלן שהייתה 110,000. באמצע שנות התשעים של המאה העשרים, על מנת לעמוד בתקני הבטיחות של אופ"א, האצטדיון שופץ ותכולת המושבים ירדה.

בשנת 2008 בוצע שיפוץ נוסף שכלל התקנת תאורה חדשה, דשא סינתטי ומשטח אימונים מחודש. בשנת 2011 נוספו תאי אח"ם, תא לעיתונאים, מרכז תקשורת, מסעדה ובית קפה. בצדו המערבי של האצטדיון ישנה חנות רשמית של המועדון. האצטדיון הוכתר בתור אחד האצטדיונים הטובים באירופה[14][15]

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליפויות לאומיות (28):

גביעים לאומיים (24):

  • הגביע היוגוסלבי (12):
    • 1948, 1949, 1950, 1958, 1959, 1964, 1968, 1970, 1971, 1982, 1985, 1990
  • הגביע של סרביה ומונטנגרו (9):
    • 1993, 1995, 1996, 1997, 1999, 2000, 2002, 2004, 2006
  • הגביע הסרבי (3):
    • 2007, 2010, 2012

ליגת האלופות (1):

  • 1990/91

הגביע הביניבשתי (1):

  • 1991

גביע מיטרופה (2):

  • 1958, 1968

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הכוכב האדום בלגרד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הספונסר הראשי: גזפרום
  2. ^ RED STAR BELGRADE באתר גזפרום כדורגל
  3. ^ "Sa proslave 57. rođendana crveno-belih: Lenjin i Staljin bili u "igri" za ime Crvene Zvezde". Politika. 6 במרץ 2002. בדיקה אחרונה ב-24 ביולי 2017. 
  4. ^ "History of Crvena zvezda". crvenazvezdafk.com. בדיקה אחרונה ב-26 ביוני 2018. 
  5. ^ "Red Star claim gold for the Balkan peninsula". FIFA.com. בדיקה אחרונה ב-25 ביוני 2015. 
  6. ^ Crvena Zvezda - Manchester United 3:3 (1958.), YouTube
  7. ^ Crvena zvezda - Borusija (M) 1:1, 0:1 (שני המשחקים), YouTube
  8. ^ Crvena Zvezda - FC Barcelona 2:4 (1982.), YouTube
  9. ^ Crvena zvezda - Olimpik 0:0 (5:3), YouTube
  10. ^ "Red Star players pay a hefty price". fifpro.org. 18 ביוני 2014. 
  11. ^ "Niko kao Zvezda – crveno-beli u istoriji LE!". b92.net. 7 בדצמבר 2017. בדיקה אחרונה ב-2 ביולי 2018. 
  12. ^ הכוכבים האדומים: הסיפור של גיבורי עלייתה של הכוכב האדום
  13. ^ "Историја у Салцбургу, Звезда у Лиги шампиона". rts.rs. 29 באוגוסט 2018. בדיקה אחרונה ב-30 באוגוסט 2018. 
  14. ^ "Blic Sport – Stadion Zvezde među 50 najznačajnijih u Evropi". Blic Sport. בדיקה אחרונה ב-25 ביוני 2015. 
  15. ^ Allan Jiang. "10 Most Hostile World Football Stadiums". Bleacher Report. בדיקה אחרונה ב-25 ביוני 2015. 
ליגת האלופות 2018/19
בית א' בית ב' בית ג' בית ד' בית ה' בית ו' בית ז' בית ח'
ספרדספרד אתלטיקו מדריד ספרדספרד ברצלונה צרפתצרפת פריז סן-ז'רמן רוסיהרוסיה לוקומוטיב מוסקבה גרמניהגרמניה באיירן מינכן אנגליהאנגליה מנצ'סטר סיטי ספרדספרד ריאל מדריד איטליהאיטליה יובנטוס
גרמניהגרמניה בורוסיה דורטמונד אנגליהאנגליה טוטנהאם איטליהאיטליה נאפולי פורטוגלפורטוגל פורטו פורטוגלפורטוגל בנפיקה ליסבון אוקראינהאוקראינה שחטאר דונצק איטליהאיטליה רומא אנגליהאנגליה מנצ'סטר יונייטד
צרפתצרפת מונקו הולנדהולנד פ.ס.וו. איינדהובן אנגליהאנגליה ליברפול גרמניהגרמניה שאלקה 04 הולנדהולנד אייאקס צרפתצרפת אולימפיק ליון רוסיהרוסיה צסק"א מוסקבה ספרדספרד ולנסיה
בלגיהבלגיה קלאב ברוז' איטליהאיטליה אינטר מילאנו סרביהסרביה הכוכב האדום בלגרד טורקיהטורקיה גלאטסראיי יווןיוון א.א.ק. אתונה גרמניהגרמניה הופנהיים צ'כיהצ'כיה ויקטוריה פלזן שווייץשווייץ יאנג בויז ברן