הכתיב העות'מאני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: סגנון, שפה, ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הכתיב העות'מאני (בערבית: الرسم العُثماني, א-רסם אל-עות'מאני) הוא הכתיב שהיה מקובל על כל חברי הנביא מוחמד. הוא נקרא "עות'מאני כיוון שהתגבש והתקבל בזמן חליפותו של עות'מאן אבן עפאן, שציווה על איסופו של הקוראן.[1]

היחס לכתיבת הקוראן בכתיב העות'מאני[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחוקרי האסלאם היו שתי עמדות כלפי הכתיב העות'מאני:[2]

  • העמדה הראשונה היא שהכתיב הזה תואם את כוונת אללה, כי הוא מקובל על כל הצחאבה, וגם הנביא עצמו הסכים לו לפני מותו.[3]
  • העמדה השנייה היא שמקורו של הכתיב הזה הוא בהסכמה בין הח'ליף עות'מאן לבין שאר חברי הנביא, בלי מעורבות אלוהית. דעה זו נתמכת העובדה שאין בנמצא חדית' נבואי מתאים.[4]

החכמה בכתיבת הקוראן בכתיב העות'מאני[עריכת קוד מקור | עריכה]

1.   להצביע על מקור המילה. למשל המילה "סלאה" (תפילה), נכתבה בקוראן "סלוואה", להצביע שמקור המילה היא "אל-סלוואה".[5]

2.   להצביע על כך שאפשר לקרוא את הקוראן בלהגים שונים. ישנם עשרה להגים, והם נקראים "אל-קיראאת אלעשר". למשל המילה מאלכּ ("מולך") נכתבה מלכ ("מולך") אם א' קטנה אחרי אות ה-מ', כי בקריאה אחרת היא נקראת מלכּ ולא מאלכּ.[6]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Armstrong, Karen, 1944-, Islam : a short history, New York: Modern Library, Modern Library ed, 2000
  2. ^ Armstrong, Karen, 1944-, The case for God, New York: Anchor Books, First Anchor Books Edition, 2010, ©2009
  3. ^ Aslan, Reza., No god but God : the origins, evolution, and future of Islam, New York: Random House, Updated ed, 2011
  4. ^ Wansbrough, John E., Quranic studies : sources and methods of scriptural interpretation, Amherst, N.Y.: Prometheus Books, 2004
  5. ^ Armstrong, Karen, 1944-, A history of God : the 4000-year quest of Judaism, Christianity and Islam, New York: Ballantine Books, 1st Ballantine books ed, 1994
  6. ^ Nöldeke, Theodor, 1836-1930., The history of the Qur'an, Leiden: Brill, 2013