הלנה כורזים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אין תמונה חופשית

הלנה קוז'נייבסקה כורזים (Helena Kuzniewska - Korazim,‏ 24 בדצמבר 1923 - 20 באוקטובר 1997) הייתה חסידת אומות עולם מפולין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלנה קוז'נייבסקה כורזים נולדה כהלנה קרוק בדצמבר 1923 באחוזה כפרית בכפר Kalinow שבמחוז Lask בפולין.

בשנת 1939 עם פרוץ המלחמה, אחוזת המשפחה הולאמה והלנה הועברה למשפחת דודה, יוליוש צ'חנובסקי (Juliusz Cziechanowski) שחיו ברחוב שד' ירושלים בעיר ורשה. עוד טרם תחילת ההגבלות על היהודים החלה הלנה לעזור משפחות יהודיות אותן הכירה מבית הוריה - משפחות ליכטנשטיין (Lichtenstein), איזנשטט (Eisenstadt) ווול (Wahl).

פועלה בזמן השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באביב 1940 פגשה במקרה את אדאש (אדם) ליכטנשטיין (Adas Lichtenstein), סטודנט למשפטים, אשר לימד אותה מתמטיקה.

בסתיו 1940, בעת הקמת הגטו, ניכר דיכאון בקרב ידיה היהודים. כך עלה הרעיון לבקש מדודיה למתנת יום הולדתה, להציל את חבריה היהודים. לאחר מסע שכנועים, דודיה השתכנעו וכולם עברו לדירה גדולה ברחוב ואצ'ניך, סאקה קפה (walecznych, saska kapa) יותר כדי להכיל את המשפחה והאנשים שיצטרפו אליהם. הלנה הציעה שהאנשים שיתגוררו עימם ישתתפו במעבר הדירה כדי לא לעורר חשד. כך עברו לגור עם הלנה ודודיה - אדם, יוסף ליכטנשטיין, יוסטינה ליכטנשטיין לילנטאל ובעלה נתן לילנטאל.

בפברואר 1942 נתפס דודה במצוד שנערך ברחובות העיר והוא הוצע להורג. בעקבות כך הצטרפה לארגון המחתרתי ארמייה קריובה, ביחידה של אלמנת הגנרל, הגברת לשינווסקה (Lesniewski). הגברת לשינווסקה בעזרת מארדין וינשטיין ואשתו ניהלו "סלון האמנות" ברחוב מאזוביצקה 4, ורשה. מר וינשטיין היה איש עסק בעל היתר רשמי מהגסטפו להימצא בצד הארי וכך "סלון האומנות" נהיה מרכז עזרה לפליטים מהגטו. בעזרת הגברת לשינווסקה הלנה התקבלה לעבודה כמזכירתו של מנהל המשרד הגרמני לפיקוח על המחירים, כך יכלה בצורה חוקית להיכנס ולצאת מהגטו. הגברת לשינווסקה סיפקה להלנה תעודות זהות מזויפות וכך הייתה מוציאה אנשים מהגטו לצד הארי.

באוקטובר 1942 פגשה הלנה את השופט מקסמיליאן שכטר (Maksymilian Szretter) אותה גם הכירה מבית הוריה. השופט איבד את אימו ואת רכושו והלנה אספה אותו לבית דודיה. בשלב הזה היו כבר 11 ניצולים בדירה, ממשפחת ליכנשטיין הצטרפה גם אדלה, אילוזניה (אחיותיו של אדם) וציפורה (כנראה אם המשפחה). בשל הדוחק בדירה נאלצה הלנה לבחון אפשרויות נוספות ועלה כי הארגון המחתרתי מחפש אדם בקיא בשפות. מקסימיליאן הכיר על בוריה גרמנית ואנגלית והארגון מצא עבורו דירת מסתור בה ישב ותרגם ידיעות מהרדיו, אותן תרגם על נייר והלנה העבירה לארגון. נכון לשנת 1963, מקסימילאן שכטר שימש כשופט בבית הדין לערעורים, בעיר לודג'.

ב-13 במאי 1943 אדם נעצר בעת שנסע בחשמלית, לאחר בדיקה פיזית נודע לשוטרים כי מדובר ביהודי והוא נשלח למאסר. לאחר מספר שעות נכנסו שוטרים לדירתם, עם תעודת הזהות שהלנה סיפקה לאדם. הייתה זו תעודת הזהות של אחיה, זיגמונט קרוק (Zygmunt Kruk). הלנה ניסתה לשכנע את השוטרים כי אדם הוא אכן אחיה, שעבר בגיל צעיר ניתוח כתוצאה ממחלת מין ועל כן נימול היה. השוטרים לא האמינו להלנה שכן טענו כי אדם הודה שהוא יהודי. הלנה האמינה באמונה שלמה שאדם לא הודה, שכן נשבע שיכחיש זאת אם ייתפס. בינתיים הלנה חיפשה את עצתם של חבריה לארגון ובני ביתה - שהציעו לברוח. הלנה לא הסכימה, אספה 18 אלף זלוטי שהיו ברשות המשפחה, כסף לכלכלת כל הדיירים ושיחדה סמל משטרה. זה ענה שהסכום איננו מספק ולקח מהלנה עוד 500 זלוטי אחרונים מארנקה ואת הפסנתר שהיה בדירתם. כעבור זמן אדם שוחרר וחזר לדירה. לאור זאת החליטו להיעזר בארגון ולחפש דירת מסתור חדשה ברחוב מוקומובסקה.

לאחר זמן קצר חזרו דאגות לקבוצה שכן יוסטינה לילנטאל הייתה בהריון. הלנה פנתה לכומר קולסקי (Kolski) אשר הביא לה שלוש תעודות לידה ע"ש וישניווסקה (Wisniewski) אותן הביאה לנתן ויוסטינה. יוסטינה ילדה ב-11 במרץ 1944 בן בשם יוז'יו, יוסף.

ב-1 באוגוסט 1944 פוצץ מיכל עם בנזין בקרבת הדירה והדיירים חששו לחייהם. המצב החמיר כאשר בריונים בזזו את הדירה והאשימו את הלנה שהיא פולניה "בלתי נאמנה" שעוזרת ליהודים. הלנה העבירה את הדיירים דרך מנהרה תת-קרקעית אל תחנת העזרה הרפואית שברחוב כמילנה ואף גרו לתקופה בבניין בית הקולנוע 'פאלאדיום' עד לסוף התקוממות מרד גטו ורשה.

לאחר סוף ההתקוממות הגיעו למחנה בפרושקוב (Pruszkow) והקבוצות התפצלו. יוסטינה ויוסף בנה הועברו לחסותו של הכומר בגרודז'ק (Grodzisk), ד"ר וול נקרא אז ולאריסלאב רומיצ'יק ומשפחתו שכרה בית באזור.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה הלנה ואדם התחתנו והם נפרדו בשנת 1953.

הלנה הכירה חבר משפחה הד"ר יעקב קוז'ניבסקי (Jacob Kuzniewski - Korazim), איתו התחתנה בשנת 1954 והם עלו בשנת 1957 לישראל. הזוג שינו את שמם בשנות ה-70 לכורזים והם גרו שנים בעיר תל אביב. הלנה נשארה קשורה לתרבות הפולנית ולכנסייה והמשיכה לבקר בכנסייה ביפו.

הלנה נפטרה בשנת 1997 לאחר מאבק במחלה קשה.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 בדצמבר 1964 'יד ושם' הכיר בהלנה כחסידת אומות העולם. ובשנת 1986 נטעה הלנה עץ בשדרת חסידי אומות העולם ב'יד ושם'.

בשנת 1987 הוענק להלנה תואר יקירת תל אביב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. מבוסס על עדותה של הלנה ל'יד ושם' בפברואר 1963.
  2. מבוסס על פלדיאל מ': "מצילים בעקבות הניצולים", ילקוט מורשת, גיליון מ"א, עמ' 21 - 23.