המלחמה של קלרה

המלחמה של קלרה
Clara's War
מידע כללי
מאת	Clara Kramer, Stephen Glantz
שפת המקור	English
סוגה	Autobiography, memoir,
נושא	השואה
הוצאה
הוצאה	הרפר קולינס
תאריך הוצאה	21 באפריל 2009
קישורים חיצוניים
מסת"ב	978-0-06-172860-0

המלחמה של קלרה (באנגלית: Clara's War: One Girl's Story of Survival) הוא ספר זיכרונות משנת 2009 מאת קלרה קרמר וסטיבן גלנץ, המספר את סיפור חייה של קרמר בפולין הכבושה בידי הנאצים, שם הסתתרה עם יהודים פולנים אחרים 20 חודשים בבונקר מתחת לבית בעיירה ז'ובקבה. הספר פורסם בארצות הברית על ידי Harper/Ecco ב-2009. קרמר היא מייסדת מרכז המידע אודות השואה (Holocaust Resource Center) באוניברסיטת קין ביוניון, ניו ג'רזי.^[1]

סקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלרה קרמר הייתה בתו המתבגרת של בעל מפעל יהודי בפרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939. עיר הולדתה ז'ולקייב-ז'ובקבה נמצאה בחלק הכיבוש הרוסי של פולין. היא הייתה עדה להרג או גירוש חברים ובני משפחה על ידי הסובייטים, ושמעה שגויסו לעבודות כפייה.

עם פלישת גרמניה לברית המועצות, הצבא האדום נסוג, והעיירה נכבשה על ידי הנאצים. נכסי יהודים נלקחו והם הצטוו לעבור לגטו, אך לאחר ששמעו בני משפחתה של קלרה על היחס שקיבלו יהודים מידי הנאצים, החליטו להסתתר.

בעזרת ולנטין בק, גרמני אתני, ומשפחתו, קלרה, משפחתה וחברים הוסתרו בבונקר ייעודי מתחת לבית משפחת מלמן שגרה גם היא בבונקר עם קלרה ומשפחתה. הבונקר מתואר בספר כ"חלל שאינו גדול ממתקן לקשירת סוסים". בק מועסק על ידי כוחות הכיבוש כמחסנאי במחסן אלכוהול. יש לו מוניטין של אנטישמי, שיכור ופלרטטן אלים. 18 אנשים חיו בבונקר. מעליהם שימש ביתו של בק לעיתים קרובות למגורים עבור חיילי ורמאכט וקציני אס אס. בבונקר, אמה של קלרה דחקה בה לכתוב יומן כדי שאם לא ישרדו את המלחמה, העולם יידע מה קרה להם.

קרמר מתארת את חיי היום-יום שלה בבונקר והמאבק לשרוד. בק הביא להם אוכל וחדשות על המלחמה. היא למדה מבק על גירוש רבים מחבריה למחנות ההשמדה ואירועים נוספים הקשורים לשואה בפולין. היא כתבה על רומן שבק מנהל עם אחת הדיירות, ועל כך שכולם מועמדים בסכנה כשאשתו של בק, יוליה, מתוודעת לקשר. יש מקרים רבים שבהם הם כמעט מוסגרים.

כל הדיירים מלבד אחד שורדים עד שחרור ז'ולקייב על ידי הצבא האדום. כשהבית עלה באש, אחותה של קלרה ברחה בבהלה ונלכדה על ידי הנאצים. קרמר טענה שמתוך 5,000 יהודים בז'ולקייב לפני המלחמה, רק 50 שרדו.