הרמין נגהדליאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרמין נגהדליאן
Հերմինե Նաղդալյան
לידה 28 ביולי 1960 (בת 63)
ירוואן, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה הממלכתית הארמנית לכלכלה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הרפובליקנית של ארמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת פרלמנט מחליפה במועצת אירופה
26 בינואר 2004 – 29 בנובמבר 2012
(8 שנים ו־44 שבועות)
26 ביוני 2017 – 21 בינואר 2018
(30 שבועות)
נציגה באספה הפרלמנטרית של מועצת אירופה
23 במאי 2014 – 25 ביוני 2017
(3 שנים ו־4 שבועות)
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרמין נגהדליאן ארמנית: Հերմինե Նաղդալյան; נולדה ב-28 ביולי 1960) היא כלכלנית ופוליטיקאית ארמנית, המחזיקה בתפקיד סגנית יו"ר האספה הלאומית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגהדליאן נולדה בירוואן. יש לה דוקטורט בכלכלה מהמכון הלאומי לכלכלה של ירוואן.

נגהדליאן נבחרה לאספה הלאומית לייצג את מחוז 49 כנציגת המפלגה הרפובליקנית של ארמניה ב-1995. היא חברה בוועדת חוק ומשפט ובוועדת הכלכלה של הממשלה. ב-31 במאי 2012 היא נבחרה לשמש כסגנית יו"ר האספה הלאומית. בשנת 2014, היא הפכה לנשיאת ארמניה דה פקטו למשך שלושה ימים בזמן שהנשיא סרז' סרקזיאן ויו"ר האספה הלאומית הוביק אברהמיאן היו מחוץ למדינה.[1]

נגהדליאן עמדה בראש קבוצת ידידות ארמניה-ארצות הברית הפרלמנטרית. ב-2015, שגריר ארצות הברית ריצ'רד מ מילס קרא להתפטרותה מהקבוצה בשל חברותה במועדון "גריבויידוב" הרוסי, והיא הגישה את התפטרותה.[2]

נגהדליאן עמדה בראש המשלחת הארמנית לאספה הפרלמנטרית של מועצת אירופה (PACE).[3][4] ב-25 בפברואר 2011 היא נבחרה כיו"ר ועדת PACE הוועדה לענייני כלכלה ופיתוח, ובינואר 2016 היא הפכה לסגנית הנשיא של PACE,[5] והנהיגה את המושב השני של הארגון.[6]

נגהדליאן היא ראש מועצת הנשים של המפלגה הרפובליקנית הארמנית, אשר משמשת כחברה נבחרת במפלגת העם האירופית.[7]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגהדליאן נשואה לדאוויט בגלריאן, ויש להם חמישה ילדים.[8][9] ב-2016, החברה שלהם Sisian BUAT זכתה בחוזה ממשלתי לבניית כבישים השווה מעל ל-636 מיליון דרכמונים (1.3 מיליון דולר).[10]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרמין נגהדליאן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Hraparak: Hermine Naghdalyan becomes temporary de facto President of Armenia". Panorama.am. 31 בינואר 2014. נבדק ב-2 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Newspaper: US ambassador urges Armenia official to resign". News.am. 19 באוגוסט 2015. נבדק ב-2 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Hermine Naghdalyan responds to Turkish FM in PACE". ArmenPress. 13 באוקטובר 2016. נבדק ב-2 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Hermine Naghdalyan refers to anti-Armenian reports included in PACE agenda". ArmenPress. 14 בינואר 2016. נבדק ב-2 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "Hermine Naghdalyan elected as PACE Vice President". ArmenPress. 25 בינואר 2016. נבדק ב-2 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Hermine Naghdalyan Chairs PACE Session". armedia. 11 באוקטובר 2016. נבדק ב-2 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Hermine Naghdalyan presented to European female colleagues the proposed quota changes to the Electoral Code". Women & Society. womennet.amdate=11 April 2016. נבדק ב-2 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Abrahamyan, Gayane (26 במרץ 2010). "Long Way to Go for Women". Institute for War and Peace reporting. נבדק ב-2 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "Connecting local and national decision-makers: women taking the lead". UNDP. 8 ביולי 2014. נבדק ב-2 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Shirinov, Rashid (25 באוגוסט 2016). "Armenian treasury devastated". Azernews. נבדק ב-2 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "Presidential decree awarding medals of the Republic of Armenia". 14 בספטמבר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "RA NA Deputy Speaker Hermine Naghdalyan was awarded the Friendship order". The Republican Party of Armenia. 19 בדצמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)