התגבשות זיכרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

התגבשות זיכרון או קונסולידציה (באנגלית: consolidation) הוא תהליך ביוכימי בו מידע שנמצא בזיכרון לטווח קצר (המיוצג כשינוי חשמלי זמני שחל בפעילות החשמלית של נוירונים במסגרת תהליך הלמידה), עובר לזיכרון לטווח ארוך לאחסון יציב וקבוע על ידי שינוי במבנה המוח ברמת הסינפסות[1]. בתהליך זה זיכרונות חדשים עוברים בהדרגה ממצב לא יציב בו הם פגיעים לשינויים והפרעות, למצב קבוע יותר בו הם עמידים בפני הפרעות.[2] זהו תהליך התייצבות של זיכרון לטווח הארוך לאחר שהוא נרכש.

התגבשות הזיכרון היא חלק מתהליך ההפנמה של מידע חדש, אשר מוביל לידיעה נרחבת יותר.


סוגי תהליכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח קונסולידציה משמש כדי להתייחס לשני סוגים של תהליכים: התגבשות סינפטית והתגבשות מערכתית.[1][3]

התגבשות סינפטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התגבשות סינפטית היא תהליך אוניברסלי שקורה בכל מערכות הזיכרון. היא מתרחשת בדקות הראשונות של הלמידה עד למספר שעות אחריה. תהליך זה נצפה בכל המינים ובכל משימות הזיכרון לטווח ארוך שנחקרו עד כה. בהקשר של קונסולידציה סינפטית, זיכרון לטווח ארוך הוא זיכרון שנשמר לפחות 24 שעות.[3] התגבשות סינפטית כרוכה בסינתזת חלבונים והיא קשורה בייצוב השינויים בקישוריות הסינפטית; למשל, התפתחות של קשרים סינפטיים חדשים, כמו גם ארגון מחדש של הקשרים הקיימים.[2]

התגבשות מערכתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התגבשות מערכתית הוא תהליך ממושך ואיטי שיכול לקחת בין שבועות לשנים אצל בני אדם. בתהליך זה זיכרונות שקודדו לראשונה באזור ההיפוקמפוס מועברים לאזור הנאו-קורטקס במוח, שם הם נשמרים בצורה קבועה יותר.[3]

פגיעה בהתגבשות הזיכרון יכולה להתרחש כתוצאה מפגיעה בתהליכים הביו כימיים. למשל, מפגיעה מוחית או על ידי אמצעים פרמקולוגיים שמונעים את סינתזת החלבונים.[4]

רה-קונסולידציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיבוש מחדש או רה-קונסולידציה (באנגלית: re-consolidation) הוא תהליך בו זיכרונות שהתגבשו בעבר מיוצבים לאחר שליפה.[5] לאחר תהליך הקונסולידציה בו מתייצב הזיכרון ומועבר לטווח הארוך, הזיכרון הופך עמיד בפני הפרעות כשהוא מאוחסן. אולם, כאשר הזיכרון נשלף הוא הופך שוב לא יציב וצריך לעבור תהליך של גיבוש מחדש, הזיכרון צריך שלב נוסף של סינתזת חלבון כדי להישמר.[6][7]

פגיעה בהתגבשות הזיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתהליך ההתגבשות, הזיכרון עדיין מצוי בשלב שבו הוא רגיש לשכחה. שכחה מסוג זה יכולה להיגרם מפגיעה כלשהי בתהליכים הביו-כימיים[1]. מסיבה זו, פגיעה מוחית פוגעת פעמים רבות לא רק ביכולת ללמוד מידע חדש, אלא גם בזיכרונות האחרונים שנרכשו לפני הפגיעה ולא השלימו את תהליך ההתגבשות[1].

פגיעה בזיכרון בתהליך הרה-קונסולידציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך הרה קונסולידציה לוקח מספר שעות ובחלון ההזדמנויות הזה, בו הזיכרון פגיע להפרעות, ניתן לפגוע בזיכרון ולשנותו. בעזרת אמצעים פרמקולוגיים המונעים את סינתזת החלבונים ניתן למנוע את תהליך הגיבוש מחדש ובכך לפגוע בזיכרון. בנוסף, באותן שעות ספורות הנדרשות למוח לבנות את הזיכרון בעזרת חומרי הבניין המולקולאריים, מידע מהסביבה משתלב עם הזיכרון וכך הזיכרון נפגע ומשתנה.[4][6][7]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • How We Make Memories - סרטון הסבר של Crash Course Psychology על יצירה ושליפה של זיכרונות דרך מאגרי הזיכרון השונים סרטונים
  • Remembering and Forgetting - סרטון הסבר של Crash Course Psychology על הדרך בה תהליך ההתגבשות של הזיכרון משפע על יכולת השליפה העתידית שלו סרטונים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 יונתן גושן־גוטשטיין ודן זכאי (2006). פסיכולוגיה קוגניטיבית, כרך ב', זיכרון. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.
  2. ^ 2.0 2.1 Paul W. Frankland & Bruno Bontempi, The organization of recent and remote memories, Nature Reviews Neuroscience
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Yadin Dudai, THE NEUROBIOLOGY OF CONSOLIDATIONS, OR, HOW STABLE IS THE ENGRAM?, Annual Review of Psychology
  4. ^ 4.0 4.1 Daniela Schiller et al, Preventing the return of fear in humans using reconsolidation update mechanisms, Nature
  5. ^ Natalie C. Tronson & Jane R. Taylor, Molecular mechanisms of memory reconsolidation, Nature Reviews Neuroscience
  6. ^ 6.0 6.1 סטיבן ס. הול, MIT Technology Review, ככה נתקן זיכרונות רעים, אלכסון, ‏9.7.2013
  7. ^ 7.0 7.1 Cristina M.Alberini, Mechanisms of memory stabilization: are consolidation and reconsolidation similar or distinct processes?, Trends in Neurosciences