וולטר לנגלי
 | |
| לידה |
8 ביוני 1852 ברמינגהאם, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
21 במרץ 1922 (בגיל 69) פנזאנס, הממלכה המאוחדת |
  | |
וולטר לנגלי (באנגלית: Walter Langley; 8 ביוני 1852 – 21 במרץ 1922) היה צייר אנגלי ומייסד בית הספר ואסכולת ניולין לציור.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא נולד בברמינגהאם ואביו היה חייט. בגיל 15 הוא היה חניך לליטוגרפיה. בגיל 21 זכה במלגה לבית הספר בדרום קנזינגטון, שם למד עיצוב במשך שנתיים. היצירות שלו מצוירות לעיתים קרובות עם צבעי זהב וכסף ובסגנון הרנסאנס. הוא חזר לברמינגהם והתחיל לצייר במשרה מלאה, ובשנת 1881 נבחר לשותף של אגודת האמנים המלכותית בברמינגהם. באותה שנה הוצעו לו 500 לירות שטרלינג עבור עבודה לשנה על ידי מר ת'רופ, צלם מבירמינגהם. בכסף זה הוא ומשפחתו עברו לניולין, שם היה אחד האמנים הראשונים שהתיישבו בעיירה והחל לתעד את חיי קהילת הדייגים.[2]
הוא היה שמאלן מבחינה פוליטית, ותיאוריו היו בריאליזם חברתי של חיי האנשים ממעמד הפועלים, במיוחד הדייגים ובני משפחותיהם. הוא היה תומך של צ'ארלס בראדלוג, פוליטיקאי סוציאליסטי רדיקלי. הרקע שלו ממעמד הפועלים איפשר לו להזדהות עם תושבי הכפר והקשיים שהם סבלו. רבים מציוריו משקפים הזדהות זו עם הדייגים שביניהם הוא חי עם משפחתו. אחת היצירות הידועות ביותר היא "גברים חייבים לעבוד ונשים חייבות לבכות" (1883; מוזיאון ברמינגהאם וגלריה לאמנות), על פי שירו של צ'ארלס קינגסלי "שלושת הדייגים" (1851). אחר הוא הציור "בין הגאות" (1901; מוזיאון ורינגטון וגלריה לאמנות).[3]
אף על פי שהיה אחד הראשונים שהתיישבו במושבת האמנים ניולין, ויצר את בית הספר לציור בניולין, לנגלי הרוויח בתחילה מעט מהתהילה ההולכת וגוברת, בין השאר בגלל מוצאו ממעמד הפועלים. וחלק מיוחס לעובדה שעד 1892 צייר בעיקר בצבעי מים ולא במדיום היוקרתי יותר של צבעי שמן. הכשרתו המוקדמת בליטוגרפיה העניקה לציוריו פרטים ומרקם המראים את כישוריו הטכניים.
ב־1884 הוא התקבל לאגודת האמנים המלכותית בבירמינגהם (Royal Birmingham Society of Artists), והמשיך להציג באופן קבוע ברחבי בריטניה ומחוצה לה.
בהמשך הקריירה שלו המוניטין שלו הלכו וגדלו. אחד מציוריו של לנגלי הוצג על ידי לב טולסטוי כ"יצירת אמנות יפה ואמיתית בספרו "מהי אמנות?",[4] ואילו בשנת 1895 הוזמן לנגלי על ידי גלריית אופיצי לתרום דיוקן עצמי לתלות לצד אלה של רפאל, רובנס ורמברנדט באוסף הדיוקנאות שלהם של אמנים גדולים.
כיום עבודתו נחשבת "חיונית לתדמיתו של בית הספר ניולין", ולצד סטנהופ פורבס, הוא נחשב "העקבי ביותר בסגנון ובעיקר בתפוקה".[5]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
בין הנעדרים -
קריאת עיתון -
זכרונות -
יציאת הצי -
יד הגורל -
תינוק חדש -
האסופי -
הברכה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Catherine Wallace, Under the Open Sky: The Paintings of the Newlyn and Lamorna Artists 1880-1940 in the Public Collections of Cornwall and Plymouth
- ^ Short biography of Langley (ארכיון)
- ^ Roger Langley, Walter Langley: Pioneer of the Newlyn Art Colony, Sansom & Co.
- ^ What is Art
- ^ Fox, Caroline and Greenacre, Francis, "Walter Langley", Painting in Newlyn 1880-1930, London, Barbican Art Gallery, 1985, pp 62-65