ויליאם הילטון
.jpg) | |
| דיוקן עצמי | |
| לידה |
3 ביוני 1786 לינקולן, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
30 בדצמבר 1839 (בגיל 53) לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| מקום לימודים |
האקדמיה המלכותית לאמנויות |
| תקופת הפעילות |
1800–1839 (כ־39 שנים) |
| הושפע על ידי |
ג'ון רפאל סמית' |
  | |
ויליאם הילטון (באנגלית: William Hilton; 3 ביוני 1786 – 30 בדצמבר 1839), היה צייר בריטי של דיוקנאות ונושאים היסטוריים. הוא גם נודע בשם "ויליאם הילטון הצעיר".
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הילטון נולד בלינקולן, אנגליה, בנם של מרי וויליאם הילטון האב, יליד ניוארק, צייר דיוקנאות ואחד מציירי הנוף של חברת התיאטרון רוברטסון. הילטון הוטבל בסנט מרי לה ויפורד, לינקולן. בתחילה עבד עם אביו. הילטון הצעיר שוכנע על ידי הבעלים של התיאטרון פאני רוברטסון להמשיך בקריירה כאמן. לאחר שהפך לאקדמאי מלכותי הוא צייר אותה. היא פרשה והתגוררה בקרבת התיאטרון (בהווה תיאטרון הזוויות בוויסבך), וציורו מתאר את פאני בתפקיד "ביאטריס" בשנת 1866.
אף על פי שהוא התפרסם בזכות דיוקנאות של המשוררים ג'ון קיטס וג'ון קלייר, הוא הצליח בימי חייו בציורים היסטוריים ענקיים, שלא נהנו מביקוש באקדמיה הבריטית בהמשך של המאה ה־19.[1]
בשנת 1800 למד הילטון אצל החרט ג'ון רפאל סמית', ובאותה תקופה נרשם לבית הספר של האקדמיה המלכותית. חניך נוסף משנת 1802 היה פיטר דה וינט, הם הפכו לחברים בלתי נפרדים והתגוררו יחד ברחוב ברוד. דה וינט התחתן עם הרייט, אחותו היחידה של ויליאם הילטון. דה וינט ביקר בביתו של הילטון באופ-היל, לינקולן, וצייר רבים מנופיו המקסימים באזור.[2]
הילטון הציג לראשונה באקדמיה המלכותית בשנת 1803, ולאחר מכן הוא ערך סיור באיטליה עם הצייר תומאס פיליפס.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1813, לאחר שהציג את "מירנדה ופרדיננד", הוא נבחר לעמית של האקדמיה, ובשנת 1820 קיבל תואר אקדמאי מן המניין. בשנת 1823 הפיק את "ישו עטור קוצים", יצירה גדולה וחשובה שנחשבה ליצירת המופת שלו, שנקנתה לאחר מכן על ידי קרן צ'נטרי בשנת 1878.
בשנת 1827 הוא החליף את הנרי תומסון כמזכיר האקדמיה המלכותית. שתיים מיצירותיו נקנו על ידי המוסד הבריטי עבור כנסיות תמורת 525 ליש"ט ו־1,050 ליש"ט, אך הוא נכשל במכירת ציור היסטורי נוסף ב־1834, מה שסימן את ירידת הביקוש ליצירות כאלה. ניתן להשוות את הילטון עם בנג'מין רוברט היידון, אם כי הוא תמיד הצליח יותר.
הילטון נפטר בלונדון ב־30 בדצמבר 1839 ונקבר בקבר המשפחתי בקפלת סבוי, שנהרסה בשריפה ב־7 ביולי 1864. הקפלה שוחזרה בשנת 1866 ואחותו, הרייט דה וינט הניחה מצבת מבנה חדשה לזכרו ולזכר בעלה.
בשנת 1921 אחייניתו הגדולה של האמן מיס טטלוק הורישה בד ציור מאת אביו ויליאם הילטון, וחמש מתמונותיו של הבן, כולל דיוקן עצמי למוזיאון העיר לינקולן והמחוז. ציוריו נמצאים באוספים מרכזיים כמו גלריית טייט, ומוזיאונים נוספים ברחבי בריטניה ואירופה.[3]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
_-_The_Rape_of_Europa_-_486141_-_National_Trust.jpg)
_-_Rebecca_and_Abraham%27s_Servant_at_the_Well_-_N00338_-_National_Gallery.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Fine Arts. Death of Mr. Hilton". The Spectator. Vol. 13 no. 601. London: Joseph Clayton. 4 January 1840. pp. 19–20
- ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Hilton, William". Encyclopædia Britannica. 13 (11th ed.). Cambridge University Press. p. 470.
- ^ Tate, William Hilton the Younger 1786–1839, Tate (באנגלית)