ויליאם קומינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויליאם קומינג
לידה 1769 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 באפריל 1852 (בגיל 83 בערך)
דבלין, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ויליאם קומינג, באנגלית: William Cuming (17691852) היה צייר דיוקנאות אירי, נשיא האקדמיה המלכותית היברניאן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאמינג נולד בשנת 1769, הצעיר מבין ארבעת בניו של ויליאם קאמינג. הוא הפך לתלמיד בבתי הספר של אגודת דבלין ב-1785, שם זכה במדליית כסף ב-1790 עבור רישום דמויות. לאחר שסיים את הכשרתו הוא התבסס כצייר היסטורי ודיוקנאות בדבלין. בשנת 1793 הוא הוזמן על ידי תאגיד דבלין לצייר את דיוקנו של ראש עיר לשעבר. [1]

בשנת 1795 עבר קאמינג לביתו של אחיו יו ברחוב אנגלסי, שם נשאר עד 1808, אז עבר לרחוב קלייר 15. בשנת 1800, הוא תרם את תרומתו הראשונה לתערוכות שערכו אמני דבלין ברחוב דאם. הוא הציג אחד-עשר דיוקנאות בתערוכה באותה שנה, ועבודותיו הופיעו ברוב התערוכות עד 1813. הוא זכה לציון מיוחד בזכות דיוקנאותיו של יושבות. עם זאת, הוא היה מבוסס כלכלית מספיק כדי לא להיות לחוץ בעבודתו, ובילה זמן רב בנסיעות ברחבי אירופה.

ב-1811 הוא היה נשיא אגודת האמנים בדבלין, ובשנת 1823 הוא נבחר להיות אחד החברים המקוריים של האקדמיה המלכותית היברניאן שנוסדה באותה העת. הוא הציג באקדמיה מהתערוכה הראשונה שלה ב-1826 עד 1831, ותרם חמש עשרה תמונות בסך הכל. באפריל 1829 הוא נבחר לנשיא האקדמיה, תפקיד שמילא עד אוקטובר 1832, אז התפטר ופרש מציור. באותה שנה הוא ביקר את אחיו הבעלים של מטע סוכר, באיי הודו המערבית. עם שובו, המשיך במעורבותו באקדמיה, והפך לאוצר ב-1835. לבסוף הוא התפטר מחברותו בינואר 1837, והפך לחבר כבוד. בשנת 1827, הוא נבחר לאקדמיה הלאומית לעיצוב כאקדמי לשם כבוד.

הוא מת בביתו בדבלין, ב-5 באפריל 1852.

צ'ארלס סי אינגהם היה תלמידו. [2]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויליאם קומינג בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Strickland, Walter S. "William Cuming". A Dictionary of Irish Artists. Library Ireland.
  2. ^ Dunlap, William (1834). History of the Rise and Progress of the Arts of Design in the United States. New York: George P. Scott and Co. p. 271