וינסנט אדרייאנסן
 | |
| לידה |
1595 אנטוורפן, ארצות השפלה הספרדיות  |
|---|---|
| פטירה |
1 באוגוסט 1675 (בגיל 80 בערך) רומא, מדינת האפיפיור |
| מדינה |
ארצות השפלה ההבסבורגיות |
  | |
וינסנט אדרייאנסן (בהולנדית: Vincent Adriaenssen; 1595 – 1675) היה צייר בארוק פלמי, שבילה חלק חשוב מהקריירה שלו בפריז וברומא, שם נודע במיוחד בנופי סצנות מלחמה וסצנות ציד.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא נולד למשפחה אמנותית באנטוורפן. אביו עמנואל אדרייאנסן היה נגן לאוטה ומלחין בולט. אחיו הגדול אלכסנדר אדרייאנסן היה צייר מצליח שהתמחה בטבע דומם ואחיו הצעיר ניקלאס אדרייאנסן היה צייר דיוקנאות. לימים הפך לחותנו של הצייר יאן דה מומפר.
ההערכה היא שהוא קיבל את הכשרתו הראשונה לציור מאחיו אלכסנדר. וינסנט הגיע לרומא סביב שנת 1625 ועד בערך שנת 1645. הוא עבד גם על פרויקטים בפריז בין השנים 1642–1645 ואז שוב ב־1648 שם עבד אצל הקרדינל מזרין והקרדינל רישלייה. הוא תועד שוב ברומא בשנת 1661 עד מותו.
יש הוכחות לכך שהוא איבד את זרועו וידו הימניים בערך בשנת 1663. אובדן זה מסביר את הכינויים הצרפתיים והאיטלקיים שניתנו לו שמשמעותם כולם "הנכה". לא ידוע אם הוא הצטרף לבנטפוכלס, אגודה של אמנים הולנדים ופלמיים שעבדו בעיקר ברומא, והיה להם נוהג לתת לחבריהם כינויים.[1]
צייר הנוף הפלמי יאן דה מומפר שהיה פעיל ברומא התחתן עם בתו של וינסנט אגנס (נפטרה ברומא ב־19 באפריל 1684). אדרייאנסן היה גם המנטור המוקדם של יאן דה מומפר ברומא. לפעמים מבלבלים את אדרייאנסן עם הצייר וינסנט מלו (אנ').
וינסנט אדרייאנסן נפטר ברומא, כבן 80. הוא היה המורה של מיכלאנג'לו צ'רקואוצי ברומא ולואיג'י גרזי במהלך מגוריו בפריז.[1]
יצירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]וינסנט אדרייאנסן היה צייר קרבות פורה מאוד. ז'אנר זה היה פופולרי מאוד באמצע המאה ה-17 ברומא. הסגנון שלו ממקם אותו בין זה של קבאלאר ד'ארפינו לאנטוניו טמפסטה לבין הסגנון הבארוקי יותר של פטר פאול רובנס לבין החידושים הבארוקיים של צייר הקרב המוביל ברומא, הצרפתי ז'אק קורטוי. תכונות אלה ניכרות בקרבות הפרשים על גשר. בעבודה זו אדרייאנסן השיג תיאור חי של התנגשות פרשים על גשר. בתיאור הסוסים והרוכבים הרבים בסצנה יש דינאמיות בולטת אבל נותנת תחושה שתנועתם הוקפאה באופן מלאכותי.[2]
