זימים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זימים בראשה של טונה

זימים הם אברי הנשימה של הדגים.

הדגים נחשבים לקדומים יותר מבחינה אבולוציונית ולפיכך פרימיטיביים יותר מאשר היונקים. משום כך, תאי הדם האדומים שלהם, בניגוד לתאי הדם של היונקים, מכילים גרעין אשר גורע משטח המגע שלהם עם החמצן ומגדיל באופן ניכר את גודל התא. מכיוון שהדגים מסוגלים לקלוט פחות חמצן ורמת ריווי החמצן במים עומדת על 0.6%, יש להגדיל את שטח המגע של תאי הדם האדומים עם המים (ראו גם: החמצן כגורם מגביל). זהו תפקידם של הזימים.

הזימים בנויים מקרומים דקים ועדינים ביותר העשויים משכבות תאים בודדים, עשירים מאוד בנימי דם המובילים תאי דם בודדים הפולטים פחמן דו-חמצני וקולטים את החמצן מהמים, והם עוברים דרך הקרומיות, בהן מתבצע חילוף הגזים בין נימי הדם לסביבה המימית החיצונית בתהליך דיפוזיה (מפל ריכוזים). רוב הזימים מגבירים את יעילות הספיגה על ידי שימוש במנגנון זרם נגדי (Counter-current Exchange) המצוי בתהליכים טבעיים רבים. הנימים המביאים דם שיספוג את החמצן נמצאים במקביל עם הנימים אשר כבר ספגו את החמצן, וכוללים מעבר החמצן בנקודות החיבור לאורכן. הזרימה בנימים המובילים חמצן הפוכה לכיוון הזרימה בנימים הסופגים חמצן, ובכך נשמר מפל ריכוזי חמצן קטן אך אחיד לכל אורך הנימים. (ר' תמונה)

מנגנוני תנועה נגדית (זימים) ותנועה מקבילה בטבע.


כדי לאפשר לדג לקלוט כמות מרבית של חמצן, עליו להניע את המים סביבו כל העת. מיני דגים מסוימים עושים זאת על ידי פתיחה וסגירה של הזימים. מדובר בעיקר בדגי גרם, שהם הנפוצים ביותר; אצלם מכוסים הזימים בלוחית גרמית ניידת הנקראת "מכסה הזימים". לפיכך אי אפשר לראות את הזימים אלא לאחר שמרימים את מכסה הזימים שנמצא יחד עם מערכת הזימים על ראשו של הדג כדי להיות קרובים למוחו, וראשיתו של צינור העיכול בדפנות הלוע. הדג בולע את המים דרך פיו על ידי תנועה קדימה ופתיחת הלוע ולאחר מכן סגירת פיו ודחיסת המים על פני הזימים; מינים אחרים של דגים, כגון כרישים, עושים זאת על ידי הישארות בתנועה מתמדת גם תוך כדי שינה (הדבר קשור גם לפעילות החשמלית שבגוף הכריש).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]