חום מוחש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

חום מוחש (sensible heat) הוא חום המתקבל או נפלט על ידי גוף או מערכת תרמודינמית שבה תהליך משנה את הטמפרטורה של הגוף או המערכת, ללא שינוי בנפח או בלחץ. [1] [2] [3] [4]זאת בניגוד לחום כמוס (latent heat), המבטא את האנרגיה הנדרשת לשינוי מצב הצבירה של חומר ללא שינוי הטמפרטורה שלו. לדוגמה, במהלך שינוי מצב צבירה כמו הפשרת קרח, הטמפרטורה של המערכת המכילה את הקרח והנוזל קבועה עד שכל הקרח נמס. חום מוחש וחום כמוס אינם צורות מיוחדות של אנרגיה, אלא חילופי חום בתנאים שצוינו במונחים של השפעתם על חומר או מערכת תרמודינמית.

ג'ול תיאר חום מוחש כאנרגיה הנמדדת על ידי מדחום

ניתן לחשב את החום המוחש של תהליך תרמודינמי כמכפלה של מסת החומר ( m ) עם קיבול החום הסגולי שלו ( c ) והשינוי בטמפרטורה ( ):

במטאורולוגיה, המונח 'שטף חום מוחש' פירושו שטף החום המוליך אנרגיה מפני השטח של כדור הארץ לאטמוספירה . [5] זהו מרכיב חשוב בתקציב האנרגיה של כדור הארץ. שטף חום מוחש נמדד בדרך כלל בשיטת eddy covariance.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Partington, J.R. (1949). An Advanced Treatise on Physical Chemistry, Volume 1, Fundamental Principles. The Properties of Gases, Longmans, Green, and Co., London, pages 155-157.
  2. ^ Prigogine, I., Defay, R. (1950/1954). Chemical Thermodynamics, Longmans, Green & Co, London, pages 22-23.
  3. ^ Adkins, C.J. (1975). Equilibrium Thermodynamics, second edition, McGraw-Hill, London, ISBN 0-07-084057-1, Section 3.6, pages 43-46
  4. ^ Landsberg, P.T. (1978). Thermodynamics and Statistical Mechanics, Oxford University Press, Oxford, ISBN 0-19-851142-6, page 11
  5. ^ Stull, R.B. (2000). Meteorology for Scientists and Engineers, second edition, Brooks/Cole, Belmont CA, ISBN 978-0-534-37214-9, page 57