חשיבה תוצאתית

חשיבה תוצאתית היא תורת עבודה, החותרת לשיפור מתמיד של ארגונים (שירותים חברתיים בפרט) ושל תוצאות עשייתם. השיפור מושג באמצעות תכנון מנומק, ניטור שוטף של מידת השגת התוצאות ושימוש מושכל ורגיש בידע ובמידע. החשיבה התוצאתית כוללת מסגרת מושגית, תפיסתית ומעשית המאחדת בין שלושת הרכיבים לעיל: תכנון ההתערבות, המדידה והלמידה, בכל רמות ההתייחסות. היא מושתתת על מהלך חקרני ומבוסס-ידע שבו שמים דגש על רפלקציה והנמקה בכל צומתי קבלת ההחלטות. הייצוג הגרפי של התהליך הספירלי העומד בבסיס החשיבה התוצאתית מוצג בתרשים:

שלב התכנון – זיהוי של מי שעבורו ולמענו נועדה תוכנית ההתערבות, מאפייניו וכוחותיו; הגדרת הבעיות שמבקשים לפתור ותעדופן; הגדרה של התוצאות הרצויות ושל אבני הדרך להשגתן; בחירת דרכי הפעולה להשגת התוצאות; הקצאת משאבים ליישום ההתערבות.

שלב המדידה – גיבוש מערך המדידה, ובכלל זה הכרעות הנוגעות לשאלות: מה יימדד? באילו גישות וכלים תיעשה המדידה? מי יהיו מקורות המידע? באיזה אופן ייאסף המידע? באילו עיתוי ותדירות ייאסף המידע?

שלב הלמידה – עיבוד המידע והבנתו, הפקת מסקנות ולקחים ועדכון תוכנית ההתערבות על בסיסם.

קישורים חיצוניים

• טל ארזי, רינת נמר פורסטנברג, המדריך האינטרגרטיבי לחשיבה תוצאתית, מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, 2020