טביעת אוניית הקיטור פרינסס אליס, 1878
אוניית הקיטור "פרינסס אליס" (באנגלית: SS Princess Alice"), מקודם "בְּיוּט" (PS Bute), הייתה אוניית משוטות להובלת נוסעים שטבעה ב-3 בספטמבר 1878 בנהר תמזה לאחר התנגשות עם מובלת הפחם "בייוול קאסל" (SS Bywell Castle). בין 600 ל-700 נפשות נספו בתאונה, כולם מהאונייה "פרינסס אליס", והאסון נחשב לגדול ביותר שאירע בנתיבי המים הפנימיים בבריטניה. לא נערכה רשימת נוסעים וגם לא ספרו אותם עם עלייתם לאונייה, כך שהמספר המדויק של הנספים באסון אינו ידוע.
"פרינסס אליס" נבנתה ב-1865 בגרינוק, סקוטלנד, ולאחר שתי שנות שירות נרכשה על ידי חברת אוניות הדואר Waterman's Steam Packet Co להובלה סדירה של נוסעים בתמזה. ב-1878 עברה לבעלות London Steamboat Co, והפיקוד עליה נמסר לידי קפטן ויליאם גרינסטד (Grinstead). האונייה הובילה נוסעים בלוח זמנים קבוע ועם תחנות עצירה קבועות מ-Swan Pier, ליד גשר לונדון והלאה במורד הזרם אל שירנס שבקנט ובחזרה. בנסיעתה חזור ב-3 בספטמבר 1878, שעה לאחר הזריחה, חלפה על פני Tripcock Point ונכנסה אל עיקול הנהר הנקרא Gallions Reach. היא שטה בנתיב הלא נכון והתנגשה ב"בייוול קאסל". מקום ההתנגשות היה אותו חלק של התמזה שאליו הוזרמו זמן קצר לפני כן 340,000 מטרים מעוקבים של שפכים גולמיים. "פרינסס אליס" נבקעה לשלושה חלקים ושקעה מיד. הנוסעים שעליה טבעו במימיו המזוהמים של הנהר.
קפטן גרינסטד מת בהתנגשות האוניות, כך שבחקירות שנוהלו לאחר האסון לא יכלו לברר באיזה קורס בחר להשיט את האונייה. הבדיקה שעשה חוקר מקרי המוות של אנגליה ו-ויילז (אנ') קבעה ששני כלי השיט אשמים, אך אחריותה של "בייוול קאסל" להתנגשות רבה יותר. חקירה שניהל משרד המסחר (אנ') מצאה ש"פרינסס אליס" לא שטה בתוואי הנכון, והטילה את האחריות לתאונה על רב החובל שלה. בעקבות טביעת האונייה נעשו שינויים בטיפול בשפכים העירוניים, ומאז ואילך הם הובלו לים ונשפכו ישירות לתוכו. כוח השיטור הימי (אנ') – יחידה של משטרת המטרופולין של לונדון האחראית על השיטור הימי בתמזה – צויד בעקבות האסון בסירות קיטור, לאחר שנסתבר כי סירות המשוטים בהן השתמשו עד אז אינן מתאימות להצלת חיים. חמש שנים לאחר ההתנגשות טבעה "בייוול קאסל" במפרץ ביסקיה, ואיתה ירדו למצולות כל ארבעים אנשי צוותה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
