טיוטה:אסתר ומרדכי בלושטיין

בלושטיין מרדכי על אופניו בברלין

מרדכי (נח) בלושטיין נולד ב-05/09/1919 בעיירה יבלונה, השוכנת על גדת נהר הויסלה, צפונית לוורשה פולין. תלמיד ישיבת חב"ד באוטווצק, עיירת מרפא ונופש המכונה בירת האדמו"רים, נמצאת דרומית לוורשה. הלהט הציוני של אותה תקופה גרם לו לחמוק מהישיבה לשמיעת הרצאה ציונית של ז'בוטינסקי, ושילם על כך בהמשך לימודיו. כמנהל מחלקת החינוך עזר לקהילת חב"ד להתבסס בקריית ים וכתודה על פועלו הוזמן לרבי מלובביץ' לניו-יורק. אביו בנימין היה שוחט וסבו רב ידוע, הרב יוסף בלושטיין. מצד אמו נחמה, נצר למשפחת רבנים וגדולי תורה. המורשת המשפחתית מתוארת בספר "כאור נוגה", סיפור חייו של סבא רבא שלו, רבי ברוך אשכנזי ממז'יבוז', נכדו של הבעל שם טוב. כל ניסיונותיו למצוא קרובי משפחה אחרי השואה לא צלחו. יחידים בלבד שרדו מעיירתו. רק לאחר מותו, בעקבות מודעת אבל שפורסמה בעיתון בו נעטפו דגים לשבת בחנות בבני ברק, נחשף ענף משפחה שלם מצד אימו נחמה ששורשיו מגיעים לבעל שם טוב. אחיו היו: אברהם-משה, ויצחק-יעקב ואחיותיו הדס, פרדל וחוה שנספו בשואה במחנה טרבלינקה ב-1943 יחד עם אמו האלמנה נחמה. אחיו יעקב הצטרף לקבוצת חסידים מיבלונה שעלתה להתיישבות בנחלת יעקב (כפר חסידים ב'). רכש מנייה (משבצת קרקע) אצל האדמו"ר מיבלונה, רבי יחזקאל טאוב. ההתיישבות נחלה כישלון חרוץ לאור תנאי אקלים קשים, מחלות מלריה וקדחת, והלכות מחמירות של עבודת אדמה. אך הגרוע מכל, שהאדמו"ר ברח עם הכסף לארצות הברית לאחר שהסתבך בחובות. הימים, תחילת מאורעות 1936–1939, חלק מהמתיישבים עבר לחיפה והיתר חזרו לאירופה, כך גם יעקב ששב לוורשה ללא נודע. ב-1939 לאחר פלישת הנאצים לפולין, נלקח מרדכי למחנה עבודה רוסטנבורג במזרח פרוסיה שהיה מחנה עבודה פתוח. בהצעת אימו (שאמרה לו "אתה צעיר תוכל להינצל") ברח לברית המועצות. הוא חצה את הגבול, שהיה לאורך נהר הבוק, נתפס על ידי הרוסים ונשלח למחנה עבודה בסיביר בתנאים לא תנאים: קור של 40 מעלות ויותר מתחת לאפס בחורף ומכת יתושי ענק וחום של 40 מעלות בקיץ. המסע אל החופש מסיביר הקפואה לאחר המלחמה היה מסע קשה ורב תעוזה. יכולות השירה והריקוד עזרו לו לשרוד, להשיג אוכל ולצלוח את הדרך אל החופש. כחלק מתנועת העקורים באירופה חזר לפולין, תחילה הגיע לקיבוץ שהתארגן בעיר לודג' ומשם המשיך לברלין שם הכיר את אסתר, לימים אשתו האהובה, בת משפחת טרן, שהייתה במקום עם הוריה שחזרו מגלות בקזחסטן. משם עברו למחנות העקורים בגרמניה, תחילה למחנה ברנפלד ולבסוף למחנה עקורים באיכשטאט יגר, מצוידים בויזות לארצות הברית, כדי להתאחד עם אחיותיה של חמותו חווה. החתונה של אסתר ומרדכי התקיימה במחנה איכשטאט שם נולד גם בנם בנימין. מחנה העקורים נמצא בסמוך לעיר נירנברג בה נערכו משפטי פושעי המלחמה הנאצים. חמותו לא סלחה לו עד יום מותה על ההחלטה האולטימטיבית להגיע לישראל ולא לארצות הברית. לחיפה הגיעו באנייה "גלילה" ב-10/01/1950, תחילה למחנה עולים "שער העלייה", לאחר מכן למחנה עתלית ומשם למעברת אחוזה בחיפה. במרוצת השנה עברו לקריית ים, ראשית לשיכון עמידר ברחוב הנרייטה סאלד, הרחוב הראשון בקריית ים ג' שם נולדה נחמה בתם ובשנת 1959 עברו לרחוב הרברט ליהמן.

מקומות עבודה:

מיד עם הגעתו לארץ החל מרדכי לעבוד בקואופרטיב "נמליט", מפעל למרצפות במפרץ חיפה בין השנים 1950 - 1953 (קיים עד היום בשדרות ההסתדרות פינת כביש I.P.C). בשלג הגדול בפברואר 1950 כשהתחבורה הושבתה, צעד מרדכי ממעברת אחוזה עד המפעל. הוצע לו להיות חבר קואופרטיב אך שליחות ציבורית בערה בעצמותיו. בשנות העלייה הגדולה והצנע של שנות החמישים, היה מזכיר לשכת העבודה לפועלי חיפה והסביבה במעברת כורדני (כיום חלק משכונת האמנים בקריית מוצקין). שימש כמזכיר ממאי 1953 עד ספטמבר 1957, ומתוקף תפקידו שיבץ רבים מיושבי המעברה לעבודה במפעלים בסביבה וניסה לעזור ככל יכולתו. כל אותן שנים היה פעיל במפלגת מפא"י בקריית ים ובבחירות 1955 היה המועמד המוביל אך ויתר לבנימין אפרת שנבחר לראשות המועצה באותן בחירות. - בשנת 1957 נתמנה למנהל מחלקת החינוך במועצת קריית ים, משרה בה כיהן עד 1984. לצידו היו ארבע מזכירות, ביניהן הבכירה, חנה, בת טיפוחיו. עוזריו האישיים היו שמעיה ואבשלום ארז מבני העדה התימנית שהייתה אהודה עליו. במיוחד הוקסם מניגון התפילה וקריאת התורה שלהם. דמותו הציורית רוכב על אופניו, כשאטב מהדק את מכנסיו לבל יתפסו בשרשרת, מגבעת על ראשו שהתחלפה לפי עונות השנה, לבוש בחליפה, כך הגיע לכל חלקי הקריה. למרות מאמציו הבלתי נלאים לא זכה לקבל אחזקת אופניים ואף היה עליו לשלם אגרת רישוי. (היה בהתכתבות מתמדת עם גזבר המועצה, נבו, לתיקון המעוות).

תפקידיו כמנהל מחלקת החינוך, התרבות, הנוער והספורט:

• הקמת מוסדות חינוך: גני ילדים ובתי ספר בקריה קולטת עליה.
• תפעול שוטף ותחזוקה של מוסדות חינוך.
• ארגון טקסים ואירועים, ימי עצמאות, טקסי זיכרון לגנים, לבתי הספר ולציבור הרחב.
• מפעל הזנת הילד, מערך מטבחים בבתי הספר בשנים בהן חולקה ארוחת צהריים.
• הקמה והפעלה של מועדוני נוער (מועדון הטכני).
• קייטנות שונות בקריה וקייטנות מחוץ לקריה עם לינה ביישובים מרוחקים (כמו קריית טבעון, זכרון יעקב). התכנון והניהול פרי יוזמתו, כלל טיולים, לינה, תזונה ובטיחות.

תוארו, מנהל מחלקת החינוך, התרבות, הנוער והספורט, התאים לאופיו הריכוזי והסמכותי בתחומי הניהול, התפעול והתחזוקה. דרש מכולם את מה שדרש מעצמו!!! אהב את עבודתו אהבת אמת וראה בא הגשמת החלום הציוני של שיבת העם לאדמתו. ראה בילדי מערכת החינוך חלק ממשפחתו הגדולה שנספתה בשואה. בפי ילדי הקריה שהתחנכו בזמנו כונה ברבות הימים "שר החינוך".

מבחינה פוליטית השתייך למחנה האקטיביסטי של מפא"י (לימים מפלגת העבודה). לאחר מלחמת ששת הימים הרגיש את פעמי הגאולה: ביקר בחברון ובירושלים העתיקה והיה מנוי על בטאון התנועה למען ארץ ישראל השלמה "זאת הארץ". עם צאתו לגמלאות חזר למקורותיו (לדת), רכש את "התלמוד הבבלי" המלא (שנתרם לאחר מותו למוסד "הודיות" שליד קיבוץ לביא) וראה משימה חשובה להרחיב ולפתח את בית הכנסת המרכזי האשכנזי. כמו כן ניסה להשפיע בבחירת רב ראשי אשכנזי לקריית ים, תמך בהגעתו של הרב קפלן (המשמש כרב בית החולים רמב"ם) אך נתקל בהתנגדות. לא היה לו כל עניין במאבקים פוליטיים בנושאי דת ומאז התנתק מפעילות בבית הכנסת המרכזי פרט להשתתפות בתפילות. יסד קבוצת לימוד של דף גמרא מדי שבוע והתמיד בכך עד יום מותו.

לסיכום

קטע ממכתבו האישי של מר בנימין אפרת למרדכי בלושטיין מתאריך 28/12/1981 עם סיום כהונתו של אפרת כראש העיר: "יחדיו עשינו כברת דרך וזכינו לתרום לבניינה של עיר ואם בישראל. הרבה כתרים נקשרים לראשי על מעשים שנעשו ועל חלומות שהוגשמו ואני היודע, כי לא לבדי עשיתי, כל אלה אלא בכלים שלובים, וחלקך רב ביותר".

אסתר בלושטיין (טרן) נולדה ב 2.7.1922 ברוז'נוי (Rozana, Ruzhany) פולין, בלרוס כיום. בתקופה הפולנית בין מלחמות העולם מנתה אוכלוסיית המקום כ־3600 תושבים, מתוכם 3\2 יהודים. רוז'נוי ממוקמת על מפגש צירי דרך ראשיים, וולקוביסק-קוסובו פולסקי ופרוזני-סלונים. האב חיים לבית טרן והאם חוה לבית גורן ניהלו חנות מכולת ומסעדה לעגלונים. אסתר ואחיה שמעון היו הילדים היחידים. אסתר למדה בבית ספר תיכון מסחרי בוולקוביסק (wolkovysk), שמעון סיים בהצטיינות את הלימודים ושימש כמורה בעיירה. ידע 12 שפות על בוריין. כשנכנסו הרוסים לעיירה בספטמבר 1939 מינו את הקומוניסטים המקומיים לבעלי תפקידים ציבוריים. בוטלה הבעלות הפרטית על רכוש, הולאמו נכסים, חנויות ומפעלים. בעלי מלאכה פרטיים היו חייבים להצטרף לקואופרטיב כלשהו, קבוצת פועלים שיתופית ולקבל שכר של פועל. מי שלא עבד חויב בעבודות דחק ביערנות, חפירה ובנייה. שמעון טרן אחיה של אסתר, היה מורה ועסקן פועלים ורק מתוך קנאה של אחד המורים, הואשם בבגידה וחתרנות פוליטית, בגלל היותו טרוצקיסט, והוצא להורג. ב 13.4.1940 הוגלו 3 משפחות מהעיירה; נח פינס, חיים טרן ויקותיאל שרמן. האשמה הייתה בגין פעילות ציונית ובעלות על רכוש פרטי. החנות נמכרה בסכום סמלי והולאמה. ביום ההגלייה, חוה טרן אמא של אסתר, הצליחה להחביא זהב בתוך שערה הארוך ואסתר לקחה שוקולד לדרך. אסתר, חיים וחוה טרן הוגלו על ידי הרוסים לסיביר והגיעו לאסטרחן לקולחוז מקומי. תושבי המקום קיבלו אותם בידידות - הם היו חפים מכל דעות קדומות כלפי יהודים. הזהב שמש אותם בכל תקופת השהייה בקולחוז לרכישת חיטה ומזון ולכן רעב לא ידעו. אסתר עבדה בתור מנהלת חשבונות, מקצוע אותו למדה, בקולחוז. הם שהו באסטרחן, סיביר עד שנת 1946. בין השנים 1946–1950 שהו במחנות עקורים בגרמניה; שטטין, ברנפלד אייכשטאט-יגר. חיים טרן היה פעיל קק"ל ומזכיר הוועד המקומי. בהגיעם לקריית-ים ג' קבלו יחידת דיור ברחוב שבטי ישראל 2\3 מאחורי בית בתם אסתר בלושטיין ברחוב הנרייטה סאלד. חיים טרן עבד במועצה המקומית קריית ים מנובמבר 1951 ועד יוני 1958, מועד יציאתו לגמלאות. אסתר בלושטיין, בשנותיה הראשונות בקריית ים, הקימה את ארגון אמהות עובדות, שהיה חלק מההסתדרות הכללית, אך ברבות הימים פרשה מסיבות אישיות ומשפחתיות. ב־1959, בשיתוף עם הוריה, פתחה חנות מכולת ידועה ברחוב ליהמן 13. החנות נמכרה בשנת 1962 ועד יציאתה לגמלאות עבדה כמנהלת חשבונות במועצת הפירות בשוק הסיטונאי בחיפה.

כתב: בנימין בלושטיין

בחודש מאי 2020 הלכה לעולמה בטרם עת נחמה קניג בתם הצעירה של אסתר ומרדכי בלושטיין. נחמה עבדה שנים רבות כמורה לביולוגיה, מחנכת ורכזת שיכבה בתיכון "רודמן" בקריית ים. לאחר פרישתה עבדה בארגון "אורט עולמי" והייתה ממייסדות תוכנית "קדימה מדע". בלכתה הותירה אחריה חסר ענק.